מַאן כּוּ׳ לֵירוֹת אַטּוּ בַּר קַשָּׁא דְּמָתָא לֵירוֹת הָכִי קָא אָמֵינָא אִיכָּא בֵּן וּבַת לָא הַאי לֵירוֹת כּוּלֵּיהּ וְלָא הַאי לֵירוֹת כּוּלֵּיהּ אֶלָּא כִּי הֲדָדֵי לֵירְתוּ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְאִצְטְרִיךְ קְרָא לְאַשְׁמוֹעִינַן הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ אֶלָּא חַד בְּרָא לֵירְתִינְהוּ לְכוּלְּהוּ נִכְסֵי וְדִלְמָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּבַת נָמֵי בַּת יְרוּשָּׁה הִיא הָהוּא מִוְּכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה נָפְקָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר מֵהָכָא לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן טַעְמָא דְּאֵין לוֹ בֵּן הָא יֵשׁ לוֹ בֵּן בֵּן קוֹדֵם וְדִלְמָא בְּנוֹת צְלָפְחָד הוּא דְּקָאָמְרָן הָכִי נִיתְּנָה תּוֹרָה וְנִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא רָבִינָא אָמַר מֵהָכָא הַקָּרֹב אֵלָיו הַקָּרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם וּמַאי קוּרְבֵהּ דְּבֵן מִבַּת שֶׁבֵּן קָם תַּחַת אָבִיו לִיעִדָה וְלִשְׂדֵה אֲחוּזָּה יְעִדָה בַּת לָאו בַּת יְעִדָה הִיא שְׂדֵה אֲחוּזָּה נָמֵי מֵהַאי פִּירְכָא גּוּפַהּ הוּא דְּהָא קַיְימָא לֵיהּ לְתַנָּא כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא וְאִי בָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם בְּנֵיכֶם וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם אֶלָּא מֵעַתָּה לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם הָכִי נָמֵי בְּנֵיכֶם וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם בְּרָכָה שָׁאנֵי: וְהָאַחִין מִן הָאָב נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין וְכוּ׳ מְנָלַן אָמַר רַבָּה אַתְיָא אַחְוָה אַחְוָה מִבְּנֵי יַעֲקֹב מַה לְהַלָּן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם אַף כָּאן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם וּלְמָה לִי מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ כְּתִיב מִשְׁפַּחַת אָב קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה מִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה אִין הָכִי נָמֵי וְכִי אִיתְּמַר דְּרַבָּה לְעִנְיַן יִבּוּם אִיתְּמַר: וְהָאִישׁ אֶת אִמּוֹ וְכוּ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן
וחכמים אומרים בין הוא ובין חבירו לא מעל לפי שאין מעילה בקונמותאיפוך אחד זה ואחד זה לא מעל לפי שאין מעילה בקונמות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הוא מעל וחבירו לא מעלאי הכי רבי מאיר אומר קונמות כשבועות אלא קונמות אצטרופי הוא דלא מצטרפי הא מעילה אית בהו והאמר ר' מאיר אין מעילה בקונמות כללתלמוד בבלי שבועות דף כב עמוד ב
משנה: הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחֶד וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁלֹּא שִׁייֵר בַּעַל הַשָּׂדֶה אֲבָל אִם שִׁייֵר שָׂדֵהוּ הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּל.הלכה: עַד כְּדוֹן כְּשֶהִתְחִיל לִקְצוֹר וַאֲפִילוּ לֹא הִתְחִיל לִקְצוֹר. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא לָקַח גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ אִם שִׁייֵר הַמּוֹכֵר הַמּוֹכֵר חַייָב וְאִם לָאו הַלּוֹקֵחַ חַייָב. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין שֶׁהִתְחִיל לִגְזוֹז בֵּין שֶׁלֹּא הִתְחִיל לִגְזוֹז. וְכֹא לָא שַׁנְייָא בֵּין שֶהִתְחִיל לִקְצוֹר בֵּין שֶׁלֹּא הִתְחִיל לִקְצוֹר.תלמוד ירושלמי פיאה פרק ג הלכה ה