אֶלָּא אִי אֲבוּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיּוֹסֵף אִמַּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיִּתְרוֹ אִי אֲבוּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיִּתְרוֹ אִמַּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיּוֹסֵף דַּיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל תַּרְתֵּי שְׁמַע מִינַּהּ אָמַר רָבָא הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ שֶׁיִּבְדּוֹק בְּאַחֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בַּת עַמִּינָדָב אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹת נַחְשׁוֹן הִיא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחוֹת נַחְשׁוֹן מִכָּאן שֶׁהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ שֶׁיִּבְדּוֹק בְּאַחֶיהָ תָּנָא רוֹב בָּנִים דּוֹמִין לַאֲחֵי הָאֵם וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה וַיֹּאמֶר מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה אָמְרוּ לוֹ לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית דִּכְתִיב בֵּיהּ אַל תִּקְרַב הֲלֹם לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית דִּכְתִיב בֵּיהּ מַה זֶּה בְּיָדְךָ לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית דִּכְתִיב בֵּיהּ וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי תֵּעָשֶׂה כּוֹמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה אָמַר לָהֶן כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא לְעוֹלָם יַשְׂכִּיר אָדָם עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְהוּא סָבַר לַעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ וְלָא הִיא אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה עֲבוֹדָה שֶׁזָּרָה לוֹ כְּדַאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב כָּהֲנָא נְטוֹשׁ נְבֵילְתָּא בְּשׁוּקָא וּשְׁקוֹל אַגְרָא וְלָא תֵּימָא גַּבְרָא רַבָּא אֲנָא וְזִילָא בִּי מִילְּתָא כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר מִינָּהוּ עַל הָאוֹצָרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת וְכִי שְׁבוּאֵל שְׁמוֹ וַהֲלֹא יְהוֹנָתָן שְׁמוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁשָּׁב לָאֵל בְּכׇל לִבּוֹ: וְהַבָּנִים אֶת הָאָב מְנָלַן דִּכְתִיב אִישׁ כִּי יָמוּת וְגוֹ׳ טַעְמָא דְּאֵין לוֹ בֵּן הָא יֵשׁ לוֹ בֵּן בֵּן קוֹדֵם אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אֵימָא אִי אִיכָּא בֵּן לֵירוֹת בֵּן אִיכָּא בַּת תֵּירוֹת בַּת אִיכָּא בֵּן וּבַת לָא הַאי לֵירוֹת וְלָא הַאי לֵירוֹת וְאֶלָּא
אַרְבָּעָה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, מֵתוּ הַנְּשׂוּאִים לַאֲחָיוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ, יוֹצִיאוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּאי, יְקַיְּמוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יוֹצִיאוּ:
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים. אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ. הוּא הָיָה מְטַמֵּא שְׂעַר הַפְּקֻדָּה וְדַם הַיָּרוֹק. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. הוּא הָיָה מַתִּיר שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בְחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין מַשְׁקִין לֹא אֶת הַגִּיֹּרֶת וְלֹא אֶת שִׁפְחָה הַמְשֻׁחְרֶרֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַשְׁקִין. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְּכַרְכְּמִית, שִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת שֶׁהָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמַר לָהֶם, דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ. וְנִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. וְאֶת מִי נִדּוּ, אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲנוֹךְ, שֶׁפִּקְפֵּק בְּטָהֳרַת יָדָיִם. וּכְשֶׁמֵּת, שָׁלְחוּ בֵית דִּין וְהִנִּיחוּ אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ. מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ:
בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר. אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ. אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים. אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי, וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן. אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין. מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עִילָה מָצָאתָ בִי. אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ:
משנה עדייות פרק ה משנה ח
כל האגדות של כפרים הבאין מבית השוקין טמאין ולא מקום איגד אמרו אלא כולם מפני שהיא מתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר"מ רשב"ג אומר לדברי ר"מ האילמות טהורות.האוג בכל מקום הרי הוא בחזקת טומאה הקשואין והדלועין התלויין בגמי על פתחי חנויות הרי אלו טמאים. ירק הנמכר עם טרכסימון לפני חנוני הרי זה טמא מפני שמזלפים עליו מים בשעה שמוכרים אותו ואתרוגי קיסרי הרי אלו בחזקת.ביצי חנוני שמוכר בהן לח ויבש הרי אלו טמאים דברי ר"מ ור' יהודה מטהר אמר ר"ש בן אלעזר לא שהיה שמעון בן אלעזר מטמא לח ויבש אלא שתינוק מטמאן במשקה שבצלוחית. כל הביצים בחזקת טהרה וביצת הבלן בחזקת טומאה <כיצד צדין דגים בחזקת טהרה בין שצדן בחרס ובית הבלן בחזקת טומאה>.תוספתא מכשירין פרק ג תוס ז