מִשּׁוּם חֲשַׁד אִשְׁתּוֹ: מַתְנִי׳ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּינָּה לִפְנִים מִגִּינָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ נָתְנוּ לוֹ דֶּרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁרוֹצֶה וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת זֶה וָזֶה אֵינָן רַשָּׁאִים לְזוֹרְעָהּ: גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אַמָּה בֵּית הַשְּׁלָחִין אֲנִי מוֹכֵר לָךְ נוֹתֵן לוֹ שְׁתֵּי אַמּוֹת לְתוֹכָהּ וְאַמָּה מִכָּאן וְאַמָּה מִכָּאן לַאֲגַפֶּיהָ אַמָּה בֵּית הַקִּילוֹן אֲנִי מוֹכֵר לָךְ נוֹתֵן לוֹ אַמָּה אַחַת לְתוֹכָהּ וַחֲצִי אַמָּה מִכָּאן וַחֲצִי אַמָּה מִכָּאן לַאֲגַפֶּיהָ וְאוֹתָן אֲגַפַּיִים מִי זוֹרְעָם רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בַּעַל הַשָּׂדֶה זוֹרְעָם רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל בַּעַל הַשָּׂדֶה נוֹטְעָם מַאן דְּאָמַר זוֹרְעָם כׇּל שֶׁכֵּן נוֹטְעָם וּמַאן דְּאָמַר נוֹטְעָם אֲבָל זוֹרְעָם לָא חַלְחוֹלֵי מְחַלְחֲלִי וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אַמַּת הַמַּיִם שֶׁכָּלוּ אֲגַפֶּיהָ מְתַקְּנָהּ מֵאוֹתָה שָׂדֶה בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא כָּלוּ אֲגַפֶּיהָ אֶלָּא בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא וְלֵימָא לֵיהּ מַיָּיךְ אַשְׁפְּלוּהָ לְאַרְעָיךְ אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַשָּׂדֶה: מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן וְשֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ דֶּרֶךְ הַיָּחִיד אַרְבַּע אַמּוֹת דֶּרֶךְ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לָהּ שִׁיעוּר דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר אֵין לָהּ שִׁיעוּר הַמַּעֲמָד דַּיָּינֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ בֵּית אַרְבָּעָה קַבִּין: גְּמָ׳ אַמַּאי שֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ לִינְקוֹט פַּזְרָא וְלִיתֵּיב שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ לָא עָבֵיד אִינִישׁ דִּינָא לְנַפְשֵׁיהּ אֲפִילּוּ בִּמְקוֹם פְּסֵידָא אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִתֵּן לָהֶן דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן רַב מְשַׁרְשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר בְּנוֹתֵן לָהֶם דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן
משנה: גָּֽמְרוּ אֶת הַדָּבָר הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן. הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּייָנִין אוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַייָב. וּמְנַיִין כְּשֶׁיֵּצֵא לֹא יֹאמַר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַייְבִין וּמָה אֶעֱשֶׂה וְרַבּוּ עָלַי. עַל זֶה נֶאֱמַר הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד׃תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ג הלכה י
שְׁמַ֤ע אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ כִּֽי־הָיִ֣ינוּ בוּזָ֔ה וְהָשֵׁ֥ב חֶרְפָּתָ֖ם אֶל־רֹאשָׁ֑ם וּתְנֵ֥ם לְבִזָּ֖ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁבְיָֽה׃וְאַל־תְּכַס֙ עַל־עֲוֺנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־תִּמָּחֶ֑ה כִּ֥י הִכְעִ֖יסוּ לְנֶ֥גֶד הַבּוֹנִֽים׃וַנִּבְנֶה֙ אֶת־הַ֣חוֹמָ֔ה וַתִּקָּשֵׁ֥ר כׇּל־הַחוֹמָ֖ה עַד־חֶצְיָ֑הּ וַיְהִ֧י לֵ֦ב לָעָ֖ם לַעֲשֽׂוֹת׃ {פ}
מקרא נחמיה פרק ג פסוק לט