בְּשָׂדֶה סְתָם אֲבָל בְּשָׂדֶה זוֹ לֹא וּבַשָּׂדֶה זוֹ נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא אַרְצִי זוּזֵי אֲבָל אַרְצִי זוּזֵי לָא וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא הֲוָה לְאִישְׁתְּמוֹטֵי אֲבָל הֲוָה לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי לָא וְהִלְכְתָא בְּכוּלְּהוּ דְּהָווּ זְבִינֵיהּ זְבִינֵי וַאֲפִילּוּ בְּשָׂדֶה זוֹ דְּהָא אִשָּׁה כְּשָׂדֶה זוֹ דָּמְיָא וְאָמַר אַמֵּימָר תַּלְיוּהָ וְקַדֵּישׁ קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר בְּאִשָּׁה וַדַּאי קִדּוּשִׁין לָא הָווּ הוּא עָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן לְפִיכָךְ עָשׂוּ עִמּוֹ שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן וְאַפְקְעִינְהוּ רַבָּנַן לְקִידּוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי תִּינַח דְּקַדֵּישׁ בְּכַסְפָּא קַדֵּישׁ בְּבִיאָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֲמַר לֵיהּ שַׁוְּיוּהּ רַבָּנַן לִבְעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת טָאבִי תְּלָא לְפָאפִּי אַכִּינָּרָא וְזַבֵּין חֲתַם רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אַמּוֹדָעָא וְאַאַשְׁקָלְתָּא אָמַר רַב הוּנָא מַאן דְּחָתֵים אַמּוֹדָעָא שַׁפִּיר חָתֵים וּמַאן דְּחָתֵים אַאַשְׁקָלְתָּא שַׁפִּיר חָתֵים מָה נַפְשָׁךְ אִי מוֹדָעָא לָא אַשְׁקָלְתָּא וְאִי אַשְׁקָלְתָּא לָא מוֹדָעָא הָכִי קָאָמַר אִי לָאו מוֹדָעָא מַאן דְּחָתֵים אַאַשְׁקָלְתָּא שַׁפִּיר חָתֵים רַב הוּנָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַב הוּנָא תַּלְיוּהוּ וְזַבֵּין זְבִינֵיהּ זְבִינֵי אִינִי וְהָאָמַר רַב נַחְמָן הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ
שְׁמוּאֵל אָמַר בְּמוֹדֵד לֹכְּסֹן. רִבִּי יוֹסֵי בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְּ רוֹאֶה כִּילּוּ אַחַת נְטוּעָה כָּאן.רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי נָטַע שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב. אַתְּ רוֹאֶה כִּילּוּ אֲחֶרֶת נְטוּעָה כָאן וַאֲחֶרֶת נְטוּעָה כָאן. נָטַע שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ וְאַחַת מְכוּוֶּנֶת נֶגֶד הָאֶמְצָעִי. אַתְּ רוֹאֶה כִּילּוּ אֲחֶרֶת נְטוּעָה כָאן לַעֲשׂוֹתוֹ כֶּרֶם גָּדוֹל. לֹא כֵן אַתְּ אָמַר אֵין זָנָב לְכֶרֶם גָּדוֹל. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא גָּדוֹל. מַהוּ לִיתֵּן זָנָב לְכֶרֶם קָטָן וְלַעֲשׂוֹתוֹ גָדוֹל.תלמוד ירושלמי כלאיים פרק ד הלכה ד
כיצד אין מוכרין אותו לא יאמר לו הילך מאתים ותן לי מנה כיצד אין ממשכנין אותו לא יכנס לביתו וימשכננו מעשר שני שלו כיצד אין מהרהינין אותו לא יאמר לו הילך מעשר זה ויהא בידך ותן לי עליו חולין כיצד אין מחליפין אותו לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן הילך שמן ותן לי יין אלא אומר לו הילך יין מפני שאין לי שמן והלה אומר לו הילך שמן מפני שאין לי יין נמצאו מחליפין ואין מחליפין ועושין טובה זה עם זה.מעשר שני אין נותנין אותו לא ע"ג צינית ולא ע"ג [זוית] ואין עושין אותו קמיע.אין מחללין מע"ש על אסימון ורבי דוסא מתיר אבל פרוטות קטנות הנתונות [סימן] במרחץ הכל שוין שאין מחללין אותו עליהן.תוספתא מעשר שני פרק א תוס ה