אֶלָּא לָאו דְּלֵיכָּא עֵדִים וְקָתָנֵי אוּמָּן מְהֵימַן מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אָמַר לֵיהּ לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי מְהֵימַן נָמֵי אַאַגְרֵיהּ לָא לְעוֹלָם דְּלֵיכָּא עֵדִים וְהוּא דְּלֹא רָאָה מֵתִיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה אוּמָּן הוּא דְּאֵין לוֹ חֲזָקָה הָא אַחֵר יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאִיכָּא עֵדִים אַחֵר אַמַּאי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה אֶלָּא לָאו דְּלֵיכָּא עֵדִים וְקָתָנֵי אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה תְּיוּבְתָּא: תָּנוּ רַבָּנַן נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים בְּכֵלִים בְּבֵית הָאוּמָּן הֲרֵי זֶה יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה וְיִטּוֹל אֶת שֶׁלּוֹ בְּבֵית הָאֵבֶל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה וְיִטּוֹל אֶת שֶׁלּוֹ מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא אָמַר רַב הֲוָה יָתֵיבְנָא קַמֵּיהּ דְּחַבִּיבִי וַאֲמַר לִי וְכִי אֵין אָדָם עָשׂוּי לוֹמַר לָאוּמָּן מְכוֹר לִי טַלִּיתִי אָמַר רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא הוּא אֲבָל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו לֹא וְהוּא נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דַּאֲמַר לֵיהּ טַלִּית סְתָם אֲבָל טַלִּיתְךָ לָא הַאי לָאו טַלִּית דִּידֵיהּ הוּא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא תָּא אַחְוִי לָךְ רַמָּאֵי דְפוּמְבְּדִיתָא מַאי עָבְדִי אָמַר לֵיהּ הַב לִי סַרְבָּלַאי לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם הָא אִית לִי סָהֲדִי דְּחַזְיוּהּ גַּבָּךְ אָמַר לֵיהּ הָהוּא אַחֲרִינָא הֲוָה אַפְּקִינֵּיהּ וְנֶחְזִינְהוּ אָמַר לֵיהּ אִיבְרָא לָא מַפֵּיקְנָא לֵיהּ אָמַר רָבָא שַׁפִּיר קָאָמַר לֵיהּ
הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. הַמּוֹצִיא גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר. בּוֹר שֶׁל יָחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא:
מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, וְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לְהָבִיא אֶצְלוֹ מִפֵּרוֹתָיו, לֹא יָבִיאוּ לוֹ. וְאִם עֵרַב הוּא, פֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ:
מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיָתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיָתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר:
משנה ביצה פרק ה משנה ח
[הקוצר] בכדי שניהם ר' ישמעאל אומר י' אמות ר' עקיבה אומר שמונה אמות מעשה היה בכפר פגי [יהודה] ועשה רבי נחמיה כדברי רבי ישמעאל.[שורה של דלועין בירק אורך ו' טפחים ורוחב מלואו] אחד שורה של קישואין ואחד שורה של ירק אחד בתבואה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים ושורה של ירק בירק אורך ששה טפחים ורחבו מלואו של דלועין בירק ובין שורה לחברתה י"ב אמה [וכן בתבואה של תבואה] בירק א' מראש השדה ועד ראשו [של רוחב] שלשה תלמים של פתיח.אחת שורה של קישואין ואחת שורה של דלועין ואחת שורה של אבטיחים ואחת שורה של מלפפונות ואחת שורה של פול המצרי [מקיים] קלח אחד לזרע [וצריך] לעשות מחיצה גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבע.תוספתא כלאיים פרק ב תוס טו