אַמַּאי שְׁמִירָה בִּבְעָלִים הִיא אָמַר רַב פָּפָּא דְּאָמַר לֵיהּ שְׁמוֹר לִי הַיּוֹם וַאֲנִי אֶשְׁמוֹר לְךָ לְמָחָר: תָּנוּ רַבָּנַן מָכַר לוֹ בַּיִת מָכַר לוֹ שָׂדֶה אֵין מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁאַחְרָיוּתוֹ עָלָיו מָכַר לוֹ פָּרָה מָכַר לוֹ טַלִּית מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁאֵין אַחְרָיוּתוֹ עָלָיו מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת רֵישָׁא בִּרְאוּבֵן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מִשִּׁמְעוֹן וּמְכָרָהּ לְלֵוִי וַאֲתָא יְהוּדָה וְקָא מְעַרְעֵר דְּלָא לֵיזִיל שִׁמְעוֹן לַאסְהֵיד לֵיהּ לְלֵוִי דְּנִיחָא לֵיהּ דְּהָדְרָא וְכֵיוָן דְּאַסְהֵיד לֵיהּ דְּלֵוִי הוּא הֵיכִי מָצֵי מַפֵּיק לַהּ מִינֵּיהּ דְּאָמַר יָדַעְנָא דְּהַאי אַרְעָא דְּלָאו דִּיהוּדָה הִיא וּבְהָהוּא זְכוּתָא דְּקָא מַפֵּיק לַהּ מִלֵּוִי לַיפְּקַהּ מִיהוּדָה דְּאָמַר הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי הָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ וְאִי בָּעֵית אֵימָא כְּגוֹן דְּאִית לֵיהּ סָהֲדֵי לְמָר וְאִית לֵיהּ סָהֲדֵי לְמָר וַאֲמוּר רַבָּנַן אַרְעָא הֵיכָא דְּקַיְימָא תֵּיקוּם
מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. וְכֻלָּן אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד, יֹאבֵדוּ:
אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכָל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת:
מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְעַבִּין. מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הַצַּיָּדִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת, עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן:
משנה מועד קטן פרק ב משנה ו
משנה: קְרָאָהּ סֵירוּגִין נִתְנַמְנֵם יָצָא. הָיָה כּוֹתְבָהּ דּוֹרְשָׁהּ וּמַגִּיהָהּ אִם כִּיוֵן לִבּוֹ יָצָא. וְאִם לָאו לֹא יָצָא. הָֽיְתָה כְּתוּבָה בַּסַּם וּבַסִּיקְרָא וּבַקּוֹמוֹס וּבַקַּנְקַנְתּוֹם עַל הַנְּייָר וְעַל הַדִּיפְתְּרָא לֹא יָצָא עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית עַל הַסֵפֶר בַּדְּיוֹ׃הלכה: תַּנֵּי. סֵירוּגִים יָצָא. סֵירוּסִים לֹא יָצָא. סֵירוּגִין קִיטוּעִין. סֵירוּסִין חַד פָּרָה חַד.אמַר רִבִּי חַגַּי. סֵירוּגִים וַחֲלוֹגְלוּגוֹת וּמִי גָדוֹל בְּחָכְמָה אוֹ בַשָּׁנִים אִיצְרָכַת לַחֲבֵרַייָא. אָֽמְרוּן. נִיסּוֹק נִישְׁאוֹל לְבֵית רִבִּי. סַלְקוֹן מִישְׁאוֹל וְאָֽמְרוּן. יָצָאת שִׁפְחָה מִשֶּׁלְבֵּית רִבִּי. אָֽמְרָת לָהֶם. הִיכָּֽנְסוּ לִשְׁנַיִם. אָֽמְרוּן. יֵיעוֹל פַּלָּן קָמַי. יֵיעוֹל פַּלָּן קָמַי. שָׁרוֹן עָלִין קִטְעִין קִטְעִין. אָֽמְרָה לָהֶן. לָמָּה אַתֶּם נִכְנָסִין סֵירוּגִין סֵירוּגִין. חַד רִבִּי הֲוָה טָעִין פַּרְחִינִין וְנָֽפְלוּן מִינֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. רִבִּי. נִתְפָּֽזְרוּ חֲלֹגְֹלוּגֶיךָ. אָֽמְרָה לָהּ. אַייְתָא מְטַאְטֵא. וְאַייתַת אַלְבִּינָה.תלמוד ירושלמי מגילה פרק ב הלכה ב