בבא בתרא דף כז-א דפי תלמוד בבלי - קודש

בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן כַּמָּה הָווּ לְהוּ תְּרֵי אַלְפֵי וַחֲמֵשׁ מְאָה גַּרְמִידֵי לְכׇל חַד כַּמָּה מָטֵי לֵיהּ תַּמְנֵי מְאָה וּתְלָתִין וּתְלָתָא וְתִילְתָּא אַכַּתִּי נְפִישִׁי לֵיהּ דְּעוּלָּא לָא דָּק אֵימוֹר דְּאָמְרִינַן לָא דָּק לְחוּמְרָא לְקוּלָּא לָא דָּק מִי אָמְרִינַן מִי סָבְרַתְּ בְּרִיבּוּעָא קָא אָמְרִינַן בְּעִיגּוּלָא קָא אָמְרִינַן מִכְּדֵי כַּמָּה מְרוּבָּע יוֹתֵר עַל הָעִיגּוּל רְבִיעַ פָּשׁוּ לְהוּ שְׁבַע מְאָה וְשִׁתִּין וּתְמָנְיָא אַכַּתִּי פָּשׁ לֵיהּ פַּלְגָא דְאַמְּתָא הַיְינוּ דְּלָא דָּק וּלְחוּמְרָא לָא דָּק תָּא שְׁמַע הַקּוֹנֶה אִילָן וְקַרְקָעוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא מַאי לָאו כׇּל שֶׁהוּא לֹא שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה תָּא שְׁמַע קָנָה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא הָא שְׁלֹשָׁה מֵבִיא וְקוֹרֵא מַאי לָאו כׇּל שֶׁהוּא לָא הָכָא נָמֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה תָּא שְׁמַע רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא חַיָּיב בַּפֵּאָה וּבַבִּכּוּרִים וְכוֹתְבִין עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֵילָךְ אִסָּר זֶה בְּעֶשֶׂר תְּאֵנִים שֶׁאָבֹר לִי, בּוֹרֵר וְאוֹכֵל. בְּאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבֹר לִי, מְגַרְגֵּר וְאוֹכֵל. בְּרִמּוֹן שֶׁאָבֹר לִי, פּוֹרֵט וְאוֹכֵל. בַּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבֹר לִי, סוֹפֵת וְאוֹכֵל. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים אֵלוּ, בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֵלוּ, בִּשְׁנֵי רִמּוֹנִים אֵלוּ, בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵלוּ, אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר, מִפְּנֵי שֶׁקָּנָה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקָע: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִקְצוֹת עִמּוֹ בִּתְאֵנִים, אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל תְּאֵנִים, אוֹכֵל וּפָטוּר. עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל אֲנִי וּבְנֵי בֵיתִי, אוֹ שֶׁיֹּאכַל בְּנִי בִּשְׂכָרִי, הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר, וּבְנוֹ אוֹכֵל וְחַיָּב. עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה וּלְאַחַר הַקְּצִיעָה, בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וּפָטוּר, וּלְאַחַר הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וְחַיָּב, שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה. זֶה הַכְּלָל, הָאוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה, פָּטוּר, וְשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה, חַיָּב: הָיָה עוֹשֶׂה בִלְבָסִים, לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע, לֹא יֹאכַל בִּלְבָסִים. אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ, זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לֶאֱכֹל, זֶה לִקְצוֹת וְזֶה לִקְצוֹת, זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לִקְצוֹת, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַמַּחֲלִיף לֶאֱכֹל, חַיָּב, וְלִקְצוֹת, פָּטוּר:

משנה מעשרות פרק ב משנה ט

אִי הָכִי, גַּבֵּי תְמִידִין נָמֵי, נֵימָא: ״כְּבָשִׂים״ — מִיעוּט כְּבָשִׂים שְׁנַיִם, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁנַיִם״ — שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. וּמִנַּיִן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶן שָׁוִין כְּשֵׁירִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֶּבֶשׂ״ ״כֶּבֶשׂ״ — רִיבָּה. וּלְמִצְוָה הָכִי נָמֵי דְּבָעֵינַן?הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״שְׁנַיִם לַיּוֹם״, כְּנֶגֶד הַיּוֹם.אַתָּה אוֹמֵר כְּנֶגֶד הַיּוֹם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבַת הַיּוֹם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״, הֲרֵי חוֹבַת הַיּוֹם אָמוּר, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״שְׁנַיִם לַיּוֹם״ — כְּנֶגֶד הַיּוֹם.

תלמוד בבלי יומא דף סב עמוד ב