משנה: הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. הָֽיְתָה בֵין הֶחָבִיּוֹת מַגְבִּיהָהּ וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. הָֽיְתָה עָלֶיהָ לִשְׁלֶשֶׁת מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. הָֽיְתָה שֶׁל עוֹר נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּיכְלֶה׃
וַתֵּ֤לֶךְ וַתָּבוֹא֙ וַתְּלַקֵּ֣ט בַּשָּׂדֶ֔ה אַחֲרֵ֖י הַקֹּצְרִ֑ים וַיִּ֣קֶר מִקְרֶ֔הָ חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ לְבֹ֔עַז אֲשֶׁ֖ר מִמִּשְׁפַּ֥חַת אֱלִימֶֽלֶךְ׃וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהֹוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֙עַז֙ לְֽנַעֲר֔וֹ הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּוֹצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת׃מקרא רות פרק ב פסוק ו
משנה: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח בַּשַּׁבָּת. גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה. גָּנַב מִשֶׁלְּאָבִיו וּמֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר. גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן פָּטוּר.הלכה: גָּנַב וְטָבַח בַּשַּׁבָּת כול׳. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן מֵזִיד בְּחֵלֶב שׁוֹגֵג בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. מָאן תַּנִּיתָהּ. [רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנִּינָן.] רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֳדָשִׁים שֶׁחַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְשֶׁאֵין חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן פָּטוּר.רִבִּי יוֹסְטָא בֵּירִבִּי מַתּוֹן שָׁאַל. הַפּוֹדֶה כַלְכָּלָה מִיַּד הַגִּזְבָּר מָהוּ שֶׁתיבטל לְמַעְשְׂרוֹת. מָתִיב רֵישׁ לָקִישׁ. וְהָתַנִּינָן. גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר טָבַח וּמָכַר. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. הַמַּקְדִּישׁ אֵינוֹ כְמוֹכֵר. וְדִכְװָתָהּ הָפּוֹדֶה אֵינוֹ כְלוֹקֵחַ. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה. מְכִירָה כְפִדְיוֹן. אָֽמְרֵי. רָאוּי הוּא לִפְדּוֹתוֹ וּלְאוֹכְלוֹ.תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ז הלכה ד