משנה: שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵירוֹ שֶׁלּוֹ יָפֶה מְנָה וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מָאתַיִם הִנִּיחַ אֶת שֶׁלֹּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. אִם אָמַר אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְמֵי שֶׁלִּי חַייָב לִיתֵּן לוֹ. הלכה: שָׁטַף נָהָר אֶת חֲמוֹרוֹ כול׳. תַּנֵּי. הִנִּיחַ שֶׁלֹּוֹ לְהַצִּיל שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְעָלָה שֶׁלַּחֲבֵירוֹ מֵאֵילָיו אֵין נִזְקַק לוֹ כְּלוּם. אֶלָּא הִנִּיחַ שֶׁלֹּוֹ לְהַצִּיל שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְעָלָה שֶׁלּוֹ מֵאֵילָיו. מָהוּ דְיֵימַר לוֹ. נִתְייָאַשְׁתִּי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וְהָיָה צָװַח וְאוֹמֵר. לֹא נִתְייָאַשְׁתִּי. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּל־זְמַן שֶׁצָּװַח לֹא נִתְייָאַשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲזָקָה מְייָאֵשׁ הוּא.
דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הַמְפוּזָּרִים שֶׁבַּשָּׂדוֹת — שֶׁאֵין מְבִיאִין, וְעַל הַמְכוּנָּסִין שֶׁבַּקַּרְפֵּף — שֶׁמְּבִיאִין. עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל הַמְפוּזָּרִים שֶׁבַּקַּרְפֵּף וְעַל הַמְכוּנָּסִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יָבִיא, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יָבִיא.אָמַר רָבָא: עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים, אַף עַל גַּב דִּמְכַנְּפִי לְהוּ וּמוֹתְבִי, כֵּיוָן דְּאִי מִדְּלֵי זִיקָא מְבַדַּר לְהוּ — כִּמְפוּזָּרִים דָּמוּ וַאֲסוּרִין. וְאִי אַתְנַח מָנָא מֵאֶתְמוֹל עֲלַיְיהוּ — שַׁפִּיר דָּמֵי.אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף וְכוּ׳. אִבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר, כׇּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר — וְהוּא דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת, וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת — אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת נָמֵי.תלמוד בבלי ביצה דף לא עמוד א
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן אֱלִינָתָן אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי, עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא קַל וָחֹמֶר. וּמַה מִן הַחַי שֶׁהוּא טָהוֹר, אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, הַמֵּת שֶׁהוּא טָמֵא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיֶה אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא. אָמַר לָהֶם, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי. דָּבָר אַחֵר, מְרֻבָּה טֻמְאַת הַחַיִּים מִטֻּמְאַת הַמֵּתִים, שֶׁהַחַי עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו, לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְגָדִים, וְעַל גַּבָּיו מַדָּף לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין, מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא:
משנה עדייות פרק ו משנה ג