משנה: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ אָמַר קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֵינִי נִכְנָס טִיפַּת צוֹנִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ מוּתָּר לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנִין שֶׁלֹּא נִתְכַּװֵן זֶה אֶלָּא לְשֵׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. הלכה: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דְּמַשְׁבַּע לְחַבְרֵיהּ דְּלָא יֵיכוּל. הָהֵן אוֹכֵל וְהָהֵן עֲבֵר.
אָמַר רִבִּי אִימִּי כָּמָה עָלַל קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְאִינּוּן אָֽמְרֵי פּוּק וְאִישְׁלַם כְּהָדֵין תַּנָּייָה פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּשַׁעַר הַזּוֹל וְלֹא כְשַׁעַר הַיּוֹקֶר כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ לא כְּמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר. כְּמוֹת שֶׁהַשּׁוּלְחָנִי פוֹרֵט לֹא כְּמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף. עַד כְּדוֹן דָּבָר מְרוּבָּה הָיָה דָבָר מְמוּעָט. אֲפִילוּ כֵן כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ לא כְּמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר. כְּמוֹת שֶׁהַשּׁוּלְחָנִי פוֹרֵט לֹא כְּמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף.רִבִּי נַחְמָן בַּר יַעְַקֹב מְחַוֵּי חוֹתֶל לְנַגָּרָא וּמְפָרֵק עַל פּוֹמֵיהּ. רִבִּי יַנַּאי מְחַוֵּי רוֹבַע חִטִּין לְחִטּוֹנַיָּא וּמְפָרֵק עַל פּוֹמֵיהּ. רִבִּי סִימוֹן חֲװֵי פֵירִין לְרִבִּי חִלְקִיָּה. אָמַר לוֹ בְּשָׁװֵיהֶן אָמַר לֹו כֵּן. אָמַר רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עַל פִּי הַשּׁוֹטִין. רִבִּי פִּינְחָס חֲװֵי פֵירִין לִגְרוֹסָה אָמַר לֵיהּ בְּשָׁװֵייהֶן. אָמַר לֵיהּ הָכֵין אָמַר רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן אֵין פּוֹדִין עַל פִּי הַשּׁוֹטִין. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי כַּמָּה בַּר נַשׁ בָּעֵי בְטִהֲרָה טְהוֹרָה בִּתְקוּפַת תַּמּוּז בָּתַר בַּלָּנַי מַסִּיק לְזוֹרִייֵהּ וּמֵיתֵייהּ פְּרִיטִין וּמִיפְרְקִינֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה כַּמָּה בַּר נַשׁ בָּעֵי בָּעֲרוּבְתָא בְּפַתֵּי רַמְשָׁה מִנְשַׁייָא קַלְעָן וּמַעֲבִיר עֲלֵיהֶן וּמֵיתֵי פְרִיטִין וּמַפְרְקִינֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר גַּדְיָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בּוּן מַנִּיחָן עָלָיו עַד שֶׁיִּכְמוֹשׁוּ וּפוֹדֶה אוֹתָן מוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד.רִבִּי מָנָא הֲוָה לֵיהּ מְשָׁח וְאַחְתֵּיהּ לְעַכּוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא אִין הַהוּא מִישְׁחָךְ דְּבֵית מַעֲקֶה קַייָם הָא עֹנָתָךְ דְּיִפְרְקִינֵיהּ דְּלָא טָב שִׁיתָא מָנֵי.תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ד הלכה א
וַיהֹוָ֗ה נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־יְהֹוָ֛ה וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ׃וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכׇל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבִבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד׃וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃מקרא יואל פרק ב פסוק יד