משנה: בָּא לָהֶן יַיִן אַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כַּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כַּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר כּוּתִי מְבָרֵךְ עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל־הַבְּרָכָה. הלכה: אָמַר רִבִּי בָּא עַל יְדֵי שֶׁהִיא בְּרָכָה קְטַנָּה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִשְׁתֶּה. בְּרַם הָכָא מְשַׁלְּשָׁהּ עַל יְדֵי הַכּוֹס אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ. הָא אַחַר יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אָמֵן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע. לֹא כֵן תַּנִּי שָׁמַע וְלֹא עָנָה יָצָא. עָנָה וְלֹא שָׁמַע לֹא יָצָא. חִייָה בְּרֵיהּ דְּרַב אָמַר בִּשֶׁלֹּא אָכַל עִמָּהֶן כְּזַיִת. הָכָא מַתְנִיתָא תַנִּי שָׁמַע וְלֹא עָנָה יָצָא. עָנָה וְלֹא שָׁמַע לֹא יָצָא. רַב בְּשֵׁם אַבָּא בַּר חָנָה וְאִית דְּאָֽמְרֵי לָהּ אַבָּא בַּר חָנָה בְּשֵׁם רַב וְהוּא שֶׁעָנָה רָאשֵׁי פְרָקִים. רִבִּי זְעִירָא בְּעִי הֵי אִינּוּן רָאשֵׁי פְרָקִים. הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵּי ײ֨ הַלְלוּ אֶת שֵׁם ײ֨ בְּעוּן קוֹמֵי רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא מְנַיִין שֶׁאִם שָׁמַע וְלֹא עָנָה יָצָא. אֲמַר מִן מַה דַּאֲנָן חָמֵי רַבָּנָן רַבְרְבָיָא עָֽבְדִּין כֵּן. אִינּוּן קַייָמִין בְּצִיבּוּרָא דְּאִילֵּין אָֽמְרִין דֵּין בָּרוּךְ הַבָּא וְאִילֵּין אָֽמְרִין בְּשֵׁם ײ֨. וְאִילֵּין וְאִילֵּין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן. תַּנָּא רִבִּי אוֹשַׁעְיָא עוֹנֶה הוּא אָדָם אָמֵן אֲפִילוּ לֹא אָכַל. וְאֵינוֹ אוֹמֵר נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן אָכַל. תַּנִּי אֵין עוֹנִין אָמֵן יְתוֹמָה וְלֹא אָמֵן קְטוּפָה וְלֹא אָמֵן חֲטוּפָה. בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְתוֹמָה יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים. חֲטוּפָה יִתְחַטְּפוּ יָמָיו. קְטוּפָה תִּקָּטֵף נִשְׁמָתוֹ. אֲרוּכָה מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו בְּטוֹבָה: אֵי זוּ הִיא אָמֵן יְתוֹמָה אָמַר רַב הוּנָא דֵּין דְּיָתִיב לְמִיבְרְכָה וְהוּא עָנָה ולֹא יֹדֵעַ לְמָה הוּא עָנָה. תַּנָּא גּוֹי שֶׁבֵּירַךְ אֶת הַשֵּׁם עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן בַּשֵּׁם אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא אִם בֵּירַכָךְ גּוֹי עֲנֵה אַחֲרָיו אָמֵן דִּכְתִיב בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים. גּוֹי אֶחָד פָּגַע אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּבֵרְכוֹ. אָמַר לוֹ כְּבָר מִילָּתָךְ אֲמוּרָה. פָּגַע אַחֲרִינָא וְקִלְלוֹ אָמַר לוֹ כְּבָר מִילָּתָךְ אֲמוּרָה. אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו רִבִּי כְּמָה דְּאָמַרְתָּ לְהָדֵין אָמַרְתָּ לְהָדֵין. אֲמַר לוֹן כֵּן כָּתוּב אוֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךְ בָּרוּךְ. מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה משנה: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וְאֶת בֵּיתוֹ עֲרַאי . יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מוֹשְׁלִין אוֹתוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְקוֹנוֹ וְשָׁפַךְ הַקִּיתוֹן עַל פָּנָיו:תלמוד ירושלמי סוכה פרק ב הלכה י חומר בשבועת העדות שאין בשבועת הפקדון וחומר בשבועת הפקדון שאין בשבועת העדות שבועת העדות נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שיש לי ביד פלוני עבדים ושטרות וקרקעות ואמרו לו שבועה שאין יודעים לך עדות הרי אלו חייבין משא"כ בשבועת הפקדון. חומר בשבועת הפקדון שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים וברחוקין ובקרובין בכשרים ובפסולים א"ל תן לי פקדון שיש לי בידך אמר לו מה אתה בא אחרי שבועה שאין לך בידי הרי הוא חייב ומשלם קרן וחומש ואשם ומביא אשם בשתי סלעים מה שאין כן בשבועת העדים. חומר בשבועת העדות שאין בשבועת בטוי ובשבועת הבטוי שאין בשבועת העדות שבועת העדות נוהגת בדבר מצוה וחייבין על זדונה קרבן משא"כ בשבועת הבטוי שבועת בטוי נוהגת בדבר שיש בו ממש ובדבר שאין בו ממש וחייבין על זדונה מכות מה שאין כן בשבועת העדות.תוספתא שבועות פרק ד תוס ב קודםהבא