פיאה פרק ח-א דפי תלמוד ירושלמי

משנה: מֵאֵימָתַי כָּל־אָדָם מוּתָּרִים בְּלֶקֶט מִשֶּׁיֵּלְכוּ הַנְּמוּשׁוֹת. בְּפֶרֶט וּבְעוֹלְלוֹת מִשֶּׁיֵּלְכוּ הָעֲנִייִם בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ. וּבְזֵיתִים מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְּׁנִייָה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא יֵשׁ שֶׁאֵין מוֹסְקִין אֶת זֵיתֵיהֶן אֶלָּא לְאַחַר רְבִיעָה שְּׁנִייָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָנִי יוֹצֵא וְלֹא יְהֵא מֵבִיא אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה אִיסָּרוֹת. הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִקְרְאוּ שְׁמָן נְמוּשׁוֹת שֶׁהֵן בָּאוֹת בְּסוֹף. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא אוֹתָן מְשׁוּשׁוֹת. אִית תַַּנָּיֵי תַּנֵּי נְמוּשׁוֹת. וְאִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי מְשׁוּשׁוֹת. מָאן דְּאָמַר נְמוּשׁוֹת שֶׁהֵן בָּאִין בְּסוֹף. וּמָאן דְּאָמַר מְשׁוּשׁוֹת שֶׁהֵן מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם מְנַחֵם רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הָיָה יוֹצֵא מִן הַנְּמוּשׁוֹת וּמֵבִיא פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל כָּל־הַשָּׁנָה. תַּנִּי מַתְּנֹת עֲנִייִם שֶׁבַּשָּׂדֶה שֶׁאֵין עֲנִייִם מַקְפִּידִין עֲלֵיהֶן הֲרֶי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעִי וְיֵשׁ אָדָם קוֹרֵא שֵׁם לְפֵאָה לְעַצְמָן. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם וְלֹא לָעוֹרְבִין וְלָעֲטַלֵפִים. בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת מִשֶּׁיֵּלְכוּ הָעֲנִייִם בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ. וְלָא תַנֵּינָן נְמוּשׁוֹת עַל יְדֵי שֶׁהֵן חֲבִיבִין הֵן בָּאִין עַל אָתָר. וּבְזֵיתִים מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְּׁנִייָה. וְלָא תַנֵּינָן נְמוּשׁוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן צִינָּה וְאֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא בֲּחוּרִים. וְקוֹדֶם לָכֵן אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ לֹא אַתֶּם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא צִינָּה אֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא בֲּחוּרִין שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁ[אֵין] מֵבִיא פַּרְנָסָתוֹ אַף הוּא אֵינוֹ יוֹצֵא.