משנה: שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת אוֹכְלִין מֵהִילְכוֹת מְדִינָה אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבַּע עַל הַכֹּל וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם את הַכֹּל וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵידָה וְאֶת הָגְּנֵיבָה. הלכה: שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת אוֹכְלִים מֵהִילְכוֹת מְדִינָה כול׳. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשׁוֹמְרֵי פֵירוֹת הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בְּשׁוֹמְרֵי גִּינּוֹת וּפַרְדֵיסִין אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּשׁוֹמְרֵי גִּינּוֹת וּפַרְדֵיסִין הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בְּשׁוֹמְרֵי פֵירוֹת אֵין אוֹכְלִין לֹא מִתּוֹרָה וְלֹא מֵהִילְכוֹת מְדִינָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה וּמְסַייֵעַ עַל רַב הוּנָא. וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב. לְרַבּוֹת אֶת הַשּׁוֹמְרִין שֶׁיְּהוּ מְטַמִּין בְּגָדָיו.
דִּכְתִיב: ״וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אוֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה׳ אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״, וְתַנְיָא: ״לִפְנֵי ה׳״, יָכוֹל בַּמַּעֲרָב — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״. אִי אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ, יָכוֹל בַּדָּרוֹם — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִפְנֵי ה׳״. הָא כֵּיצַד — מַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּנֶגֶד חוּדָּהּ שֶׁל קֶרֶן, וְדַיּוֹ.רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יָכוֹל יַגִּישֶׁנָּה בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל קֶרֶן אוֹ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל קֶרֶן — אָמַרְתָּ: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי מִקְרָאוֹת, אֶחָד מְקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְקַיֵּים דִּבְרֵי חֲבֵירוֹ, וְאֶחָד מְקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְבַטֵּל דִּבְרֵי חֲבֵירוֹ — מַנִּיחִין אֶת שֶׁמְּקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְבַטֵּל חֲבֵירוֹ, וְתוֹפְסִין אֶת שֶׁמְּקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְקַיֵּים חֲבֵירוֹ. כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר ״לִפְנֵי ה׳״ בַּמַּעֲרָב — בִּטַּלְתָּה ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״ בַּדָּרוֹם, וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״ בַּדָּרוֹם, קִיַּימְתָּה ״לִפְנֵי ה׳״ בַּמַּעֲרָב. הָא כֵּיצַד? מַגִּישָׁהּ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל קֶרֶן.וְהֵיכָן קִיַּימְתָּה? אָמַר רַב אָשֵׁי: קָסָבַר הַאי תַּנָּא כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי.תלמוד בבלי סוטה דף יד עמוד ב
הלכה: מַה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה כול׳. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מַה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֲנִי מִתְכַּסֶּה.תלמוד ירושלמי נדרים פרק ז הלכה ט