משנה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמוּקִים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ פָּחוּת מִיּכָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. וְאִם אָמַר לוֹ כְּבֵית כּוֹר עָפָר הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמוּקִים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי אֵילּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ. הלכה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ כול׳. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד בִּמְעוּטֵי שָׂדֵהוּ בְּמוּבְלָעִים בָּהּ. וּבְסֶלַע שֶׁשִּׁילֻּחוֹ בֵּית רוֹבַע אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. שֶׁבְּאֶמְצָע נִמְדָּד. שֶׁבְּצַד אֵין נִמְדָּד. אֵי זֶהוּ צַד וְאֵי זֶהוּ אֶמְצָע. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. כָּל־שֶׁמַּחֲרֵישָׁה סוֹבַבְתּוּ זֶהוּ אֶמְצָע. אֵין הַמַּחֲרֵישָׁה סוֹבַבְתּוּ זֶהוּ הַצַּד. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה רוּבָּהּ מִצַּד אֶחָד שֶׁאִם תְּפַזְּרֶנָּה וְיֵשׁ לָהּ מִיעוּט נִמְדָּד עִמָּהּ. רְחָבִין כַּמָּה. רִבִּי חַגַּי אָמַר. עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. עַד י̇ טְפָחִים. הָיָה שָׁם נֶקַע אֶחָד עָמוֹק י̇ טְפָחִים וְאֵין בּוֹ ד̇ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. דָּמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד בְּמִיעוּט הַשָּׂדֶה וּבְמוּבְלָעִין בָּהּ. וּבְסֶלַע שֶׁשִּׁילֻּחוֹ בֵּית רוֹבַע אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. הָיָה חָלוּק נִמְדָּד עִמָּהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הָיָה רוּבָּהּ מִצַּד אֶחָד שֶׁאִם תְּפַזְּרֶנָּה וְיֵשׁ בָּהּ מִיעוּט אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. הָיָה שָׁם נֶקַע אֶחָד אָרוֹךְ וְהוּא מִסְתַּלֵּק לְבֵית רוֹבַע. רִבִּי חִייָה בַּר װָא שָׁאַל. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין מַקְלוֹת נִמְדָּד עִמָּהּ אִי לֹא. רִבִּי יוּדָן בַּר יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין טַבֶּלִּיּוֹת שֶׁל שַׁיִישׁ נִמְדָּד עִמָּהּ אִי לֹא. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי שָׁאַל. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין קַתֶדְרִיּוֹת מִמְּקוֹם דּוֹפָנוֹ הוּא מוֹדֵד אוֹ מִמָּקוֹם שִׁיפּוּעוֹ מוֹדֵד. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב [רִבִּי] חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם בֵּית ד̇ כּוֹר עָפָר.
והא מדקתני סיפא המבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור ולא קתני סומא שבייש פטור מכלל דלא שנא הכי ולא שנא הכי אלא מחוורתא מתניתין רבי שמעון היא:מאן תנא להא דתנו רבנן נתכוון לבייש את הקטן ובייש את הגדול נותן לגדול דמי בושתו של קטן לבייש את העבד ובייש את בן חורין נותן לבן חורין דמי בושתו של עבד מני לא רבי מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי שמעוןקא סלקא דעתך קטן קטן בנכסים גדול גדול בנכסים אי רבי מאיר האמר כולהו בהדי הדדי נינהו ואי רבי יהודה האמר אין לעבדים בושת ואי ר"ש האמר נתכוון לבייש את זה ובייש את זה פטורתלמוד בבלי בבא קמא דף פו עמוד א
זָב שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל חֲמִשָּׁה סַפְסָלִים אוֹ עַל חָמֵשׁ פֻּנְדִּיּוֹת, לְאָרְכָּן, טְמֵאִין. לְרָחְבָּן, טְהוֹרִין. יָשֵׁן, סָפֵק שֶׁנִּתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶן, טְמֵאִין. הָיָה מֻטָּל עַל שִׁשָּׁה כִסְיוֹת, שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁנַיִם, שְׁתֵּי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם, רֹאשׁוֹ עַל אֶחָד, גּוּפוֹ עַל אֶחָד, אֵין טָמֵא אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת הַגּוּף. עוֹמֵד עַל שְׁנֵי כִסְאוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם רְחוֹקִין זֶה מִזֶּה, טְהוֹרִין:
עֶשֶׂר טַלִּיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, יָשֵׁן עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּנֶגְדּוֹ, כָּרַע הַזָּב, טְהוֹרִין. כָּרְעוּ הֵן, טְמֵאִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיחִידִי, טָמֵא. וּבִמְרֻבִּין, טָהוֹר, שֶׁאֵין אֶחָד נוֹשֵׂא אֶת רֻבּוֹ:
הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וְאֳכָלִין וּמַשְׁקִין בְּכַף שְׁנִיָּה, טְמֵאִין. וּבַמֵּת, הַכֹּל טָהוֹר, חוּץ מִן הָאָדָם. זֶה חֹמֶר בַּזָּב מִבַּמֵּת. חֹמֶר בַּמֵּת מִבַּזָּב, שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְגָדִים, וְעַל גַּבָּיו מַדָּף לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין, מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא. חֹמֶר בַּמֵּת, שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא בְאֹהֶל וּמְטַמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה, מַה שֶּׁאֵין הַזָּב מְטַמֵּא:
משנה זבים פרק ד משנה ז