בְּ֭נִי לְחׇכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֝תְבוּנָתִ֗י הַט־אׇזְנֶֽךָ׃ לִשְׁמֹ֥ר מְזִמּ֑וֹת וְ֝דַ֗עַת שְׂפָתֶ֥יךָ יִנְצֹֽרוּ׃ כִּ֤י נֹ֣פֶת תִּ֭טֹּפְנָה שִׂפְתֵ֣י זָרָ֑ה וְחָלָ֖ק מִשֶּׁ֣מֶן חִכָּֽהּ׃ וְֽ֭אַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַ֝דָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת׃ רַ֭גְלֶיהָ יֹרְד֣וֹת מָ֑וֶת שְׁ֝א֗וֹל צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ׃ אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃ {פ}
וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְאַל־תָּ֝ס֗וּרוּ מֵאִמְרֵי־פִֽי׃ הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קְרַ֗ב אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ׃ פֶּן־תִּתֵּ֣ן לַאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֝שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי׃ פֶּֽן־יִשְׂבְּע֣וּ זָרִ֣ים כֹּחֶ֑ךָ וַ֝עֲצָבֶ֗יךָ בְּבֵ֣ית נׇכְרִֽי׃ וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃ וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃ וְֽלֹא־שָׁ֭מַעְתִּי בְּק֣וֹל מוֹרָ֑י וְ֝לִֽמְלַמְּדַ֗י לֹֽא־הִטִּ֥יתִי אׇזְנִֽי׃ כִּ֭מְעַט הָיִ֣יתִי בְכׇל־רָ֑ע בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל וְעֵדָֽה׃ שְׁתֵה־מַ֥יִם מִבּוֹרֶ֑ךָ וְ֝נֹזְלִ֗ים מִתּ֥וֹךְ בְּאֵרֶֽךָ׃ יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה בָּ֝רְחֹב֗וֹת פַּלְגֵי־מָֽיִם׃ יִֽהְיוּ־לְךָ֥ לְבַדֶּ֑ךָ וְאֵ֖ין לְזָרִ֣ים אִתָּֽךְ׃ יְהִֽי־מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃ אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן דַּ֭דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכׇל־עֵ֑ת בְּ֝אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד׃ וְלָ֤מָּה תִשְׁגֶּ֣ה בְנִ֣י בְזָרָ֑ה וּ֝תְחַבֵּ֗ק חֵ֣ק נׇכְרִיָּֽה׃ כִּ֤י נֹ֨כַח ׀ עֵינֵ֣י יְ֭הֹוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכׇל־מַעְגְּלֹתָ֥יו מְפַלֵּֽס׃ עֲֽווֹנֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת־הָרָשָׁ֑ע וּבְחַבְלֵ֥י חַ֝טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ׃ ה֗וּא יָ֭מוּת בְּאֵ֣ין מוּסָ֑ר וּבְרֹ֖ב אִוַּלְתּ֣וֹ יִשְׁגֶּֽה׃ {פ}
בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִין וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מִן הָרִאשׁוֹנִים שְׁלשָׁה לֻגִּין. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מַטִּילִין לַמִּקְוֶה, זֶה לֹג וּמֶחֱצָה וָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה, הַסּוֹחֵט אֶת כְּסוּתוֹ וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְּעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא אָמְרוּ מַטִּילִין, אֶלָּא מַטִּיל. אָמְרוּ לוֹ, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ אָמְרוּ, אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין:
מִכְּלִי אֶחָד, מִשְּׁנַיִם וּמִשְּׁלשָׁה, מִצְטָרְפִין. וּמֵאַרְבָּעָה, אֵין מִצְטָרְפִין. בַּעַל קֶרִי הַחוֹלֶה שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, מִכְּלִי אֶחָד, מִשְּׁנַיִם וּמִשְּׁלשָׁה, מִצְטָרְפִין. מֵאַרְבָּעָה, אֵין מִצְטָרְפִין. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָסַק הָרִאשׁוֹן. וּבַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת, אֲפִלּוּ קֹרְטוֹב בְּכָל הַשָּׁנָה, מִצְטָרְפִין לִשְׁלשָׁה לֻגִּין:
משנה מקוות פרק ג משנה ה
מַכִּירוֹ מַכִּירָיו מָהוּ לְחַלֵּל עָלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר [רִבִּי] נוֹהֲרַיי כָּאן שַׁנְייָה. מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרַדָתִּי לְהָעִיד עַל עֵד אֶחָד בְּאוּשָׁא. וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין לִי אֶלָּא עִילָּה בִיקַּשְׁתִּי לְהַקְבִּיל פְּנֵי חֲבֵירַיי.וּמַה קִיְלְקוּל הֲוָה תַמָּן. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים. עֲצֶרֶת לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְהָיוּ יוֹצְאִין עָלָיו מִבָּעֶרֶב בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ. מֵעַתָּה עַל נִיסָן לָא יְקַבְּלִינוּן. עַל שְׁאַר יַרְחַייָא יְקַבְּלִינוּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עִיקַּר קִלְקַלתְּהוֹן מִן אָדָר הֲווָת. מֵעַתָּה כַּד הִיא דִכְווַתְהוֹן יְקַבְּלִינוּן. אִין לֵית הִוּא דִכְווַתְהוֹן לָא יְקַבְּלִינוּן. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּֽׂכְרוּ בַייְתוּסִין שְׁנֵי עֵידֵי שֶׁקֶר לְהָעִיד עַל הַחוֹדֶשׁ שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ. וּבָא אֶחָד וְהֵעִיד עֵדוּתוֹ וְהָלַךְ לוֹ. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. עוֹלֶה הָיִיתִי בְּמַעֲלֶה אֲדוּמִים וּרְאִיתִיו רָבוּץ בֵּין שְׁנֵי סְלָעִים רֹאשׁוֹ דוֹמֶה לָעֶגֶל אָזְנָיו דּוֹמוֹת לַגְּדִי. וּרְאִיתִיו וְנִבְהַלְתִּי וְנִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרַיי. וַהֲרֵי מָאתַיִם זוּז קְשׁוּרִים בַּאֲפוּנְדָּתִי. אָֽמְרוּ לוֹ. הֲרֵי מָאתַיִם זוּז נְתוּנִין לָךְ בְמַתָּנָה. וּשְׁלוֹחֶיךָ יָבוֹאוּ וְיִלְקוּ. אַתָּה לָמָּה הִכְנַסְתָּה עַצְמָךְ לְמִסְפֵּק. אָמַר לָהֶן. רָאִיתִי אוֹתָם מְבַקְּשִׁין לְתַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים. אָמַרְתִּי. מוֹטָּב שֶׁאֵלֵךְ אֲנִי וְנוֹדִיעַ לַחֲכָמִים.וּמַה קִילְקוּל הֲוָה תַמָּן. דַּהֲווֹן אִילֵּין מַסְבִּין יוֹם דֵּין וְאִילֵּין מַסְבִּין לְמָחָר. וְהָיוּ סְבוּרִין שֶׁנִּמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וְהֵן מִתְקַלְקְלִין. מִי בִיטֵּל אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת. רִבִּי בִיטֵּל אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת. וְהִתִּיר רוֹצֵחַ. וְהִתִּיר עֵד מִפִּי עֵד. וְהִתִּיר שֶׁיְּהוּ יוֹצְאִין עָלָיו מִבָּעֶרֶב בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אַף עַל גַּב דְּאָמַר אַתְּ בִּטְלוּ אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת לֹא בָֽטְלוּ מִיָּם טִיבֵּרִיָה. רִבִּי זְעוּרָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. אִילֵּין דְּחַמְייָן צְפַת מָהוּ דְיִסְבּוּן. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי בִיטֵּל אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת. צְפַת לָמָּה מַסְבָּה. אֶלָּא בְגִין מוֹדָעָא דִאִינּוּן יָֽדְעִין. אֵין מַשִּׂיאִין לֵילֵי זְמַנּוֹ אֶלָּא לֵילֵי עִיבּוּרוֹ. לֵילֵי זְמַנּוֹ אֵין מַשִּׂיאִין מִפְּנֵי יוֹם טוֹב. אֲבָל מַשִּׂיאִין לֵילֵי עִיבּוּרוֹ. אֵין מַשִּׂיאִין אֶלָּא עַל הַחֳדָשִׁים הַמְיוּשָׁבִין בִּזְמַנָּן. מִפְּנֵי יוֹם טוֹב שֶּׁחָל לִהְיוֹת בָּעֶרֶב שַׁבָּת. לֵילֵי זְמַנּוֹ אֵין מַשִּׂיאִין מִפְּנֵי יוֹם טוֹב. לֵילֵי עִיבּוּרוֹ אֵין מַשִּׂיאִין מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ. מַשִּׂיאִין בֵּין עַל הַחֳדָשִׁים הַמְיוּשָׁבִין בִּזְמַנָּן [בֵּין עַל הַחֳדָשִׁים שֶׁאֵינָן מְיוּשָׁבִין בִּזְמַנָּן.] אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אַף הֵן סְבוּרִין שֶׁמָּא נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וְהֵן מִתְקַלְקְלִין.תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק ב הלכה א