משנה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת וְיָֽלְדָה בִּזְמַן שֶׁהַװְלָד שֶׁלְּקַייָמָא הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. אֵין הַװְלָד שֶׁלְּקַייָמָא הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו. וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. הלכה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת כול׳. בְּשֶׁעָבַר. הָא כַתְּחִילָּה לֹא. דֵי מַתְנִיתָא הַיְּבָמָה לֹא תַחֲלוֹץ וְלֹא תִתְיַבֵּם עַד שֶׁיְּהֵא לָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִּׁים. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בֶּן קַייָמָא הוּא לֹא נָֽגְעָה בָהּ חֲלִיצָה. אִם אֵינוֹ בֶּן קַייָמָא הוּא הֲרֵי חֲלִיצָתָהּ בְּיָדָהּ. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בְּשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁלֹּא תְהֵא צְרִיכָה כְרוּז לִכְהוּנָּה. רִבִּי בָּא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁלֹּא תְהֵא צְרִיכָה כְרוּז לִכְהוּנָּה. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מֵאֵן יְבָמִי. אֶת שֶׁאוֹמְרִים לוֹ. ייַבֵּם. אוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְאֶת שֶׁאֵין אוֹמְרִים לוֹ. ייַבֵּם. אֵין אוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. הָֽיְתָה כְשֵׁירֵה וְנִתְחַלְּלָה. כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וּגְרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. מָאן דְּאָמַר. שֶׁלֹּא תְהֵא צְרִיכָה כְרוּז לִכְהוּנָּה. וְזוּ הוֹאִיל וְאֵינָהּ צרִיכָה כְּרוּז לִכְהוּנָּה חוֹלֶצֶת. מָאן דְּאָמַר. אֶת שֶׁאוֹמְרִים לוֹ ייַבֵּם. אוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. חָלַץ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מַהוּ שֶׁתְּהֵא צְרִיכָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְטַנָּה שֶׁחָֽלְצָה תַחֲלוֹץ מִשֶׁתַּגְדִּיל. וְאִם חָֽלְצָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יִצְחָק בְרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה מָטֵי בָהּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְאֵין מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַייְלוֹנִית. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. אַף עַל פִּי שֶׁחָֽלְצָה חוֹלֶצֶת. וְהָכָא נַמֵּי אַף עַל פִּי שֶׁחָֽלְצָה חוֹלֶצֶת. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. חָלַץ לָהּ מְעוּבֶּרֶת וְהִפִּילָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הֲרֵי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אֶת אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת יָכוֹל תְּהֵא זְקוּקָה לְיָבָם. תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶת שֶׁשְּׁמוֹ מָחוּי. תַּלמוּד לוֹמַר. לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל. עַד שֶׁתֵּדַע אִם בֶּן קַייָמָה הוּא אִם אֵינוֹ בֶּן קַייָמָה. יָכוֹל אַף אֵשֶׁת סָרִיס תְּהֵא צְרִיכָה לְיִיבּוּם. תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶת שֶׁאֵין שְׁמוֹ מָחוּי. יָצָא זֶה שֶׁ(אין) שְׁמוֹ מָחוּי. יָכוֹל אוֹמֵר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִימְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. צָרָתָהּ לֹא תִינָּשֵׂא עַד שֶׁתֵּדַע בְּמַה הִיא מוּתֶּרֶת אִם בְעִיבּוּר אִם בְּבִיאָה. אַף בַּחֲלוּצָה כֵן. חֲלִיצָה פְטוֹר וּבִיאָה פְטוֹר. כְּמַה דְתֵימַר בְּבִיאָה כָּךְ אִיתְאֲמָר בַּחֲלִיצָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. זָכִין בָּעוֹבָּרִין. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. אֵין זָכִין בָּעוֹבָּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַף עַל גַּב דִּשְׁמוּאֵל אָמַר זָכִין לָעוֹבָּרִין. מוֹדֵי הוּא שֶׁיָּצָא רֹאשּׁוֹ וְרוּבּוֹ בַחַיִים. דֵי מַתְנִיתָא הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוֹבֶּרֶת. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר כָּאן. הוּא לְמַפְרֵעַ לֹא נָֽגְעָה בָהּ חֲלִיצָה. וְהָכָא בֵּ(י)ן הוּא לְמַפְרֵעַ וְהוּא שֶׁיִּזְכֶּה. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. אִם יָֽלְדָה אִשְׁתִּי זָכָר יִטּוֹל מָנֶה. יָֽלְדָה זָכָר נוֹטֵל מָנֶה. אִם נְקֵיבָה מָאתַיִם. יָֽלְדָה נְקֵיבָה נוֹטֶלֶת מָאתַיִם. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְנוֹ. הָא אַחֵר לֹא. רִבִּי יוֹסָה אָמַר. אֲפִילוּ אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר וּבִלְבַד שְׁכִיב מְרַע. הָא בָרִיא לֹא. בִּלְבַד בִּמְטַלְטְלִין. הָא קַרְקָעוֹת לֹא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִיזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. וְנוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם אוֹ שֶׁהָֽיְתָה עִיבְּרָה. הַכֹּל חַייָבִין לְהַחֲזִיר. מַה עָבַד לָהּ רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא בְנוֹ. וְסֵיפָה פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל מִן הָדָא דְרִבִּי יוֹסָה. הֶחֱזִירוּ הַכֹּל. אַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁהִפִּילָה. כָּל־הַקּוֹדֵם בָּאַחֲרוֹנָה זָכָה. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא זָכָה. אֲפִילוּ בָּרִאשׁוֹנָה לֹא יִזְכֶּה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אַף עַל גַּב דִּשְׁמוּאֵל אָמַר. זָכִין לָעוֹבָּרִין. מוֹדֵי וְהוּא שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַחַיִים. הֲרֵי אֵינוֹ בֶּן קַייָמָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר. מִשּׁוּם יִיאוּשׁ. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין רִבִּי חִייָה בַּר װָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר נָתָן. חָזַר בָּהּ רִבִּי נָתָן. מִן מַתְנִיתָא. אִם זָכָר מָנֶה. אִם נְקֵיבָה מָאתַיִם. וּנְקֵיבָה גַבָּהּ לֹא בְעִנְייָן כְּאַחֵר הוּא. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. בֶּן יוֹמוֹ זָכִין לוֹ.
דרוסת הזאב לבית החלל פסולה דרוסת הנץ לבית החלל פסולה ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה דרוסת ארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס. נפלה מן הגג ונתרסקו אבריה או רצצתה חברתה ונתרסקו אבריה אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה אם עמדה מיד בין כך ובין כך כשרה.נשתברו רוב צלעותיה פסולה וכמה הן רוב צלעותיה אחת עשרה צלעות בשדרה מכאן ואחת עשרה צלעות בשדרה מכאן נשתברו בה שנים עשר מן הצדדין פסולה נשתיירו בה אחת עשרה מן הצדדין כשרה נתחתכה ירך שלה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה נשבר העצם וניטל צומת הגידים שלה פסולה ר"ש בן אלעזר מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות. חרותה בידי אדם פסולה ר"ש בן אלעזר אומר בידי כל הבריות. הגלודה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלק ר"מ על הגלודה שהיא פסולה העיד יהודה בן ישעיה הבסם לפני ר"ע שאמר משום ר"ט על הגלודה שהיא פסולה איזו היא הגלודה כל שהפשיט את העור ולא שייר בה כדי להעלות ארוכה ואם שייר כדי להעלות ארוכה הכל מודים שהיא כשרה וכמה היא כדי להעלות ארוכה רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי מבית חללה ולא משאר אבריה.יש מן האברין שהן פסולין אבר מדולדל בבהמה אין בו להעלות ארוכה. בשר מדולדל בבהמה אין בו להעלות ארוכה נשבר העצם ויצא לחוץ ואין רוב עור ובשר מקיפין אותו כיצד הוא עושה נוטלו ומשלים והשאר הרי זה מותר. יש מן עוברין שהן פסולין בן ארבעה בדקה ובן שמונה בגסה יצאו לו שני גבין ולו שתי שדראות הואיל ואין כיוצא בו להתקיים בו פסול. ואלו כשרות בבהמה נקובת הגרגרת וסדיקת הגרגרת לארכה הרי זו כשרה נשברה שדרה ולא נחתך רובה של חוט כשרה נטלה כבד ונשתייר בה כדי להעלות ארוכה כשרה נימוקה הריאה וקרום שלה קיים כשרה ניטלה שלחופית שלה כשרה התליעה כבד שלה כשרה הלכה זו עלו עליה בני אסיא ג' רגלים ליבנה ברגל שלישי הכשירו להן. רשב"ג אומר הדקין שניקבו והלחה סותמתן כשרה מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בזמן שנראית מצד אחד כשרה משני צדדין פסולה אם יש במקומה קורט דם בידוע שלפני שחיטה אין במקומה קורט דם בידוע שלאחר שחיטה. הגליד פי המכה בידוע לפני שחיטה ג' ימים לא הגליד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה.תוספתא חולין פרק ג תוס ה
תְּנַן: אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן — אֲסוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לָאוֹכָלִין — הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר, וְאִם לְמַשְׁקִין — הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר.אַלְמָא כָּל אוֹכָלִין לְרַבִּי יְהוּדָה — אוּכְלָא דְאִפְּרַת הוּא.וּרְמִינְהוּ, וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַתְנֶה אָדָם עַל כַּלְכָּלָה שֶׁל פֵּירוֹת בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן,תלמוד בבלי ביצה דף ג עמוד א