רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו מרחיקין ארבע אמות מעיקר גפנים [לגדר] העושה מחיצה לכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה בטל ארבע אמות שבכרם העושה מחיצה לגפן [עמוקה] עשרה ורחבה ארבעה בטל ששה טפחים שבגפן. בכל עושין מחיצה באבנים ובמחצלות בקשים ובקנים ובקולחות אפי' ג' חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין [קנה] לחבירו ג' טפחים כדי שיכנס הגדי ר"א אומר [חריץ שהעבירו על גבי הריפין הרי הריפין] כמחיצה ובלבד שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו ר' יהודה אומר [חריץ שהעבירו ע"ג קנים והרי קנים] כמחיצה צריך שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי רבי יוסי אומר אם היו קנים מדוקרנין ועשה להם פאה מלמעלה מותר. נמצאת אומר ג' מדות במחיצה כל שפחות משלשה צריך שלא יהא בינו לחבירו שלשה טפחים כדי שלא יכנס הגדי וכל שהן שלשה משלשה עד ארבעה צריך שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו כדי שלא יהו פרוצות כבנין היו יתירות על בנין אף כנגד הבנין אסור כל שהן ארבעה מארבעה ולמעלה צריך שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו כדי שלא יהא פרוץ כעומד [אם העומד כפרוץ] כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור אם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ מותר ובלבד שלא תהא פרצה יתירה על עשר אמות אם היו קנים מדוקרנין ועשה להם פיאה מלמעלה אפילו יתירה על עשר אמות מותר. כל מחיצה שעשויה שתי ואין עשויה ערב ערב ואין עשויה שתי הרי זו מחיצה ר' יוסי בר' יהודה אומר אין מחיצה אלא עד שתהא עשויה שתי וערב מעשה שהלך ר' יהושע אצל ר' ישמעאל בכפר [עזין] הראהו גפן שמודלה על מקצת תאנה אמר לו מה אני להביא זרע תחת המותר אמר לו מותר שאין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו העלהו משם לבית המגונים והראהו גפן שמודלה על מקצת קורה ובו סדן של שקמה ובו קורות הרבה אמר לו תחת קורה זו אסור והשאר מותר שאני רואה שכל קורה וקורה באילן אילן בפני עצמו ר' ישמעאל בן אלעזר אומר אם היה [מפציע] בין קורה לחברתה כאילו אילן אחד. אלו הן פסקי [חריץ חריץ] שחרב אמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן אם אין שם שמונה אמות לא יביא זרע לשם שמונה אמות ועוד נותנין לו עבודתו וזורע את המותר כמה הוא ועוד אחד [מששה טפחים] באמה. העושה מחיצה לכרם גבוה עשרה ואין רחבה ארבעה לא ביטל את ד' אמות שבכרם העושה מחיצה לגפן גבוה עשרה ואינה רחבה ארבעה לא ביטל ששה טפחים שבגפן]. זמורה של גפן שהיתה מודלה ע"ג תבואה אפילו היא מאה אמה כל הגפן [כולה] אסורה היא ופירותיה תבואה שנטעה תחת הגפן מחזיר ואינו מקדש הגפנים והירקות שנוטין לתוך הגפן אבא שאול אומר ר"ע אומר יחזיר ובן עזאי אומר יספר. היו שרשין יוצאין בתוך ד' אמות שבכרם הכל מודים שיעקר שרשי פיאה יוצאין בתוך ד' אמות שבכרם [אפילו] למטה משלשה טפחים מותר. המבריך את הגפן בארץ [אם אין] על גביו עפר אלא כל שהוא מותר לזרוע מכאן ומכאן ואסור לזרוע על גביו הבריכה שבסלע אע"פ שאין עפר על גביו אלא שתי אצבעות מותר לזרוע על גבה דברי ר"מ ר' יוסי אומר שלש אצבעות [רשב"ג אומר בית שמאי אומרים עשר אמות ובית הלל אומרים ו' טפחים]. תבואה שהשרישה הרי זו אסורה ומקדשת ומתקדשת גפנים שהשרישו הרי אלו אסורין ומקדשין אבל אין מתקדשין עד שיעשו כפול הלבן מקצתם עשו כפול הלבן ומקצתן לא עשו את שעשו כפול הלבן אסורין ואת שלא עשו כפול הלבן מותרין. המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור אבל אין מתקדש עד שיניחנו תחת הגפן ר"ש אומר אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד. מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה שיירא שהיתה במדבר ונפל עליה גייס וטרפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות ואם שלחו תייר לפניהם אף מחשבין לפי נפשות ואין משנין ממנהג הולכי שיירא. ספינה שהיתה באה בים ועמד עליה נחשול והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי נפשות ואין הספנין משנין ממנהג הולכי שיירא. המשכיר לחבירו ספינה או קרון מחשבין לפי משאוי ולפי נפשות ואין מחשבין לפי ממון.גרדי שהניח נר בצד הבגד ודלק חייב לשלם מפני שהוא כנושא שכר נפלה עליו מפולת עד שלא נגמר מלאכתו חייב משנגמרה מלאכתו אם הודיע לבעליו פטור ואם לאו חייב. גמרו ונגנב או אבד אם הודיע בו לבעליו פטור ואם לאו חייב.אמר לו חלוק אמרתי לך והוא אומר טלית אמרת לי על בעל הבית להביא ראיה רבי יהודה אומר אם היה עושה אצל בעל הבית יקבל בעה"ב את שלו אצל אומן ובעל הבית נכנס ויוצא עליו יקבל בעל הבית את שלו אצל אומן ואין בעל הבית נכנס ויוצא עליו אומן צריך להביא ראיה אמר לו סלע אמרתי לך והוא אומר שתים אמרת לי כל זמן שאצל אומן בעל הבית צריך להביא ראיה אצל בעל הבית ובתוך זמנו אומן צריך להביא ראיה אחר זמנו גרדי נשבע ונוטל.תוספתא בבא מציעא פרק ז תוס י וּלְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר, לֵיחוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁיר אֲגַפֶּיהָ לִזְרִיעָה? אֶלָּא, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ וְשָׁדֵי לְבָרַאי. לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁיר אֲגַפֶּיהָ לִזְרִיעָה — לֵיכָּא. לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר — אִיכָּא.וּלְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁיר אֲגַפֶּיהָ לִזְרִיעָה, לֵיחוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר! עוֹדֵר נָמֵי, כִּי קָא שָׁקֵיל, בְּדוּכְתֵּיהּ מַנַּח לֵיהּ.אַמֵּימָר מַתְנֵי לַהּ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר, וְקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: וּמִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה כׇּל שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר אָסוּר?תלמוד בבלי מועד קטן דף ד עמוד ב קודםהבא