משנה: בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת רִבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמָאָה. וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָן: הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר. טָעוּ חֲמִשָּׂה זִקֵינִים שֶׁהוֹרוּ לָרִבִּי טַרִפוֹן בְּלוֹד. אָמַר רַב מַתָּנָה. בִּבְכוֹר הֲוָה עוֹבִדָא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּיטְמֵאת. מַה זוֹ קוֹדֶשׁ אַף זוֹ קוֹדֶשׁ. בְּעוֹן קוֹמֵי לֵוִי. מָהוּ לִרְאוֹת אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר. לְאַפֵּק לְבָר. רִבִּי אִמִּי בָעֵי. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בְּבַיִת אָפֵל. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לָא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא שֶׁמָּא תִימָּצֵא טְרֵיפָה וִיהֵא אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. אַתְייָא דְּרַב מַתָּנָה כִשְׁמוּאֵל. וּדְלֵוִי כְרַב. אָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָֹה.
[כמה] יהא ביניהן כמלא שתי רבקות [שהן שלש בקר] שהן כעשר אמות דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר כי"ג [וכי"ד] אמה [וכמה יהיו קרובין לבאר כמלא ראשה ורובה של פרה כמה יהא רחוקים מן הבור אפי' בית כור ואפי' בית] כורים [מותר ובלבד שירבה בפסין] ר' יהודה אומר בית סאתים מותר [יתר על בית] סאתים אסור אמרו [לו] לר' יהודה אי אתה מודה בדיר וסהר [במוקצה ובחצר שאם רצה לרבות ירבה] אמר להם זו מחיצה ואלו פסין [אף זו רצה לעשות מחיצה גבוהה י' טפחים עושים ואם רצה לרבות ירבה] רשב"א אומר באר [שהוא] בית סאתים על בית סאתים [אין] מותר [להרחיב עליה אלא כמלא] ראשה ורובה של פרה [בלבד].היתה גבוהה מג' רוחותיה ונמוכה מרוח אחת רואין את הנמוך כאילו הוא פתח ובלבד שלא יהא [נמוך] יתר על הגבוהה היתה נמוכה משלש רוחותיה וגבוהה מרוח אחת אין צריך לעשות מחיצה אלא לגבוה בלבד היה שם אילן או גדר או מחיצת הקנים [נידונית] כפסין.[היתה] חצר פתוחה לביניהם מותר לטלטל מחצר לפסין ומפסין לחצר היו שתים שתיהן אסורות ומותר לטלטל בין הפסין ר' יהודה [בן בבא] אומר אין עושין פסין אלא [לבור] הרבים בלבד ר"ע אומר לכל עושין פסין חוץ מבור היחיד בלבד.תוספתא עירובין פרק א תוס יג
חֶלְקִ֤י יְהֹוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃ {ס} ט֤וֹב יְהֹוָה֙ לְקֹוָ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃ {ס} ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהֹוָֽה׃ {ס} מקרא איכה פרק ג פסוק כז