משנה: עֲרָבָה גְזוּלָה וִיבֵישָׁה פְּסוּלָה. שֶׁל אֲשֵׁירָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת פְּסוּלָה. נִקְטַם רֹאשָׁהּ נִפְרְצוּ עָלֶיהָ וְהַצַּפְצָפָה פְּסוּלָה. כְּמוּשָׁה וְשֶׁנָּֽשְׁרוּ מִקְצַת עָלֶיהָ וְשֶׁל בַּעַל כְּשֵׁירָה׃ הלכה: כְּתִיב. וְעַרְבֵי־נָחַ֑ל. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁל נַחַל. שֶׁלְבַּעַל וְשֶׁלְהָרִים מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעַרְבֵי. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. עַרְבֵי־נָחַל שְׁתַּיִם. עֲרָבָה לְלוּלָב וַעֲרָבָה לַמִּקְדָּשׁ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְעַרְבֵי־נָחַ֑ל. פְּרָט לְצַפְצֶפֶת. אֵי זֶהוּ שֶׁלְצַפְצֶפֶת. הָעֲשׂוּיָה כְמִין מַגָּל. תַּנֵּי. כְּמִין מַגָּל פְּסוּלָה. כְּמִין מֶסֶר (פְּסוּלָה) [כְּשֵׁירָה]. אֵי זוֹ הִיא עֲרָבָה פְסוּלָה. עָלֶה עָגוֹל וְקָנֶה לָבָן. אֵי זוֹ הִיא עֲרָבָה כְשֵׁירָה. עָלֶה אָרוֹךְ וְקָנֶה אָדוֹם.
אָמַר רַבִּי אִילָא: וּמָה אִילּוּ אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי מוֹכֵר לְךָ, לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי לָא קָדְשָׁה?מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יִרְמְיָה: מִי דָּמֵי? ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי מוֹכֵר לְךָ״ — הַשְׁתָּא בִּידֵיהּ הִיא. אִשָּׁה, בְּיָדָהּ לְהַקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ?! הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמָּכַרְתִּי לְךָ, לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי קָדְשָׁה?מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: מִי דָּמֵי?! גַּבֵּי זְבִינָא — פְּסִיקָא מִילְּתַיְיהוּ. גַּבֵּי אִשָּׁה מִי פְּסִיקָא מִילְּתָא? הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמִּשְׁכַּנְתִּי לְךָ, לִכְשֶׁאֶפְדֶּנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי לָא קָדְשָׁה?תלמוד בבלי נדרים דף פו עמוד א
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה אָמַר דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתוֹתָא הִיא דְּתַנִּינָן תַּמָּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתוֹתָא אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פָּסַל אֶת כּוּלָּהּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ לֹא פָסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מָה פְלִיגִין. בְּשֶׁהוּכְשְׁרָה וְאַחַר כָּךְ נִילּוֹשָׁה שֶׁמֵּי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְהַכְשִׁיר. אֲבָל אִם נִילּוֹשָׁה וְאַחַר כָּךְ הוּכְשְׁרָה אֵין מֵי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְהַכְשִׁיר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי עְקִיבָה אָמַר תַּמָּן אֵין מֵי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְטוּמְאָה מוֹדֵי הוּא הָכָא שֶׁמֵּי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לַַחַלָּה.רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין לָךְ מְחוּוָר אֶלָּא שִׁבְעַת הַמַּשְׁקִין בִּלְבַד. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מָה אִיתְאֲמָרַת לַחַלָּה לְטוּמְאָה. אִין תֵּימַר לַחַלָּה כָּל־שֶׁכֵּן לְטוּמְְאָה. אִין תֵּימַר לְטוּמְאָה הָא לַחַלָּה לֹא. רִבִּי יוֹנָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ לַחַלָּה כָּל־שֶׁכֵּן לְטוּמְאָה. רִבִּי יוֹנָה כְדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה תַּנֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תַּנֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן חַלָּה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן. מָה חַלָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן עֲשׂוּיָה בְשֶׁמֶן. אַף חַלָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֲשׂוּיָה בְשֶׁמֶן. וְשֶׁמֶן אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַמַּשְׁקִין הוּא.רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שַׁבָּתַי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לַחַלָּה וְלִנְטִילַת יָדַיִם אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָעַת מִילִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה הֲדָא דַתֵימַר לְפָנָיו אֲבָל לַאֲחָרָיו אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו.תלמוד ירושלמי חלה פרק ב הלכה א