משנה: חֶזְקַת הַבָּתִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת בֵּית הַבַּדִּין בֵּית הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים וְכָל־שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵירוֹת תָּדִיר חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. שְׂדֵה הַבַּעַל חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם. הלכה: חֶזְקַת הַבָּתִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת כול׳. מְנַיִין לַחֲזָקוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁמַעְנוּ מֵהוֹלְכֵי אוּשָׁא מִשּׁוֹר הַמּוּעָד לָֽמְדוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מָאן אִית לֵיהּ שׁוֹר הַמּוּעָד לְג̇ יָמִים. לֹא רִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לֹא אָֽמְרוּ ג̇ שָׁנִים אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בְאִיסְפַּמְיָא וְיַחֲזִיק שָׁנָה וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה וְיָבוֹא שָׁנָה. שִׁמְעוֹן בַּר װָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַפְתֵּחַ קָנָה. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁצָּבַר לְתוֹכוֹ פֵירוֹת קָנָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וּבִלְבַד פֵּירוֹת שֶׁרְאוּיִין לִיצָּבֵר. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַמּוֹכֵר בּוֹר לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ דְלָיָיו קָנָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. הַמּוֹכֵר צֹאן לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַשְׁכּוֹכִית קָנָה. מַאי מַשְׁכּוֹכִית. אִית דָּֽמְרִין. חוּטְרָא. וְאִית דָּֽמְרִין. פַּנְדוּרָא. וְאִית דְּאָֽמְרִין. תַּייָשָׁא רַבָּא. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא. הַמּוֹכֵר קֶבֶר לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁקָּבַר מֵת אֶחָד בְּכוּךְ חֲזָקָה לְכָל־הַכּוּךְ. קָבַר ג̇ מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה כוּכִין חֲזָקָה לְכָל־הַקֶּבֶר. וַעֲבָדִים. רִבִּי סִימוֹן אַחֲוֵי דְּרִבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רַב. תִּינּוֹק כָּל־זְמַן שֶׁמּוּשְׁלָךְ בַּשּׁוּק אָבִיו אוֹ אִמּוֹ מְעִידִין עָלָיו. נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ נַעֲשִׂין לוֹ כִשְׁנֵי עֵדִים. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְחָשׁוּד אָדָם לוֹמַר עַל מִי שֶׁאֵינוֹ בְנוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ. דִּילְמָא בְנִיכְסֵי הַגֵּר אִתְאֲמָרַת. אָֽמְרוּ לֵיהּ. הֲרֵי כָל־רַבּוֹתֵינוֹ בַגּוֹלָה מְעִידִין עָלֵינוּ שֶׁכָּךְ שֶׁמַעְנוּהָ מִפִּי רַב אָדָא בַּר אָבוּהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. הָדָא דְתֵימַר בְּתִינּוֹק שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּיעַ. אֲבָל בְּתִינּוֹק הַמַּרְגִּיעַ הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עֲגָלִים וְסַייָחִים הַמְקַפְּצִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין לָהֶן חֲזָקָה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתֵּי שָׂדוֹת בְּנִכְסֵי הַגֵּר הַמֵּיצַר בֵּינְתַיִים. תָּלַשׁ מֵאַחַת מֵהֶן לִקְנוֹת חֲבֵירָתָהּ וְלֹא לִקְנוֹת הַמֵּיצַר. הִיא נִקְנֵית וַחֲבֵירָתָהּ אֵינָהּ נִקְנֵית. רִבִּי זֵירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. נִתְכַּװֵן לִקְנוֹת [מִן] הַמֵּיצַר. וּשְׁרַע מִינָּהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. בְּנִיכְסֵי הַגֵּר תָּלַשׁ בִּצְפוֹנָהּ שֶׁלַּשָּׂדֶה לִקְנוֹת דְּרוֹמָהּ וְלֹא אֶמְצַעִיתָהּ. צְּפוֹנָהּ נִקְנֵית דְּרוֹמָהּ לֹא נִקְנֵית תַּמָּן תַּנִּינָן. אִם הָיָה מְחוּבָּר לַקַּרְקַע וְתָלַשׁ כָּל־שֶׁהוּא קָנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא קָנָה אֶלָּא מַה שֶׁתָּלַשׁ. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּומָא נְחוּתָא בְּנִיכְסֵי הַגֵּר אִתְאֲמַר. רַב חִסְדָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק. בְּגִין דְּלָא תֵימַר קַשְׁיָא לִשְׁמוּאֵל אַתֲּ מַר בְּנִיכְסֵי הַגֵּר אִתְאֲמָרַת רַב חִסְדָּא אָמַר. מְשֹׁךְ בְּהֵמָה זוֹ לִקְנוֹת קָנָה. לִקְנוֹת װְלָדוֹתֶיהָ [לֹא] קָנָה. לִקְנוֹת הִיא וּוְלָדוֹתֶיהָ (לֹא) קָנָה. אָמַר רִבִּי נָסָה. הָדָא דְתֵימַר. בְּשֶׁלֹּא הָֽיְתֵה עוֹבָרָה. אֲבָל אִם הָֽיְתֵה עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ. וְהָתַנֵּי. הַמּוֹכֵר עוֹבָרֵי בְהֶמְתּוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. ווְלָדֵי שִׁפְחָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. מַעְשְׂרוֹת שָׂדֵהוּ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אֶלָּא מוֹכֵר לוֹ בְהֵמָה וּמְשַׁייֵר לוֹ עוֹבָרָהּ. מוֹכֵר לוֹ שִׁפְחָה וּמְשַׁייֵר לוֹ ווְלָדָהּ. מוֹכֵר לוֹ שָׂדֶה וּמְשַׁייֵר לוֹ מַעְשְׂרוֹת. מוֹכֵר לוֹ חוֹרֵבָה וּמְשַׁייֵר לוֹ אַוֵּירָהּ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין לְאַלְתָּר. הַחַיָּה וְהַשְּׁייָרָה וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. הַחַיָּה בְשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר. מֵהָדָא דִכְתִיב וַתִּקַּח הַמְייַלֶּדֶת וִתִּקְשֹׁר וגו׳. שְׁייָרָא. כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן אַחֲוֵי דִיהוּדָה בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רַב. [תִּינּוֹק] כָּל־זְמַן שֶׁמּוּשְׁלָךְ לַשּׁוּק אוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ מְעִידִין עָלָיו. נֶאֱסַף צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ נַעֲשִׂין לוֹ כִשְׁנֵי עֵדִים. וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁינוֹת בְּמִיטָּה וְנִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן כּוּלָּן טְמֵאוֹת. בָּֽדְקָה אַחַת וּמְצָתָה טָמֵא הִיא טְמֵאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא. וּבִלְבַד מֵעֵת לָעֵת.
נכנס ומהלך בהיכל עד שנמצא עומד בין מזבח הזהב ולמנורה [והמזבח לפנים ממנו] שלחן נתון בצפון משליש הבית ולפנים משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה מזבח [הזהב] ממוצע בנתיים כנגד ב' בדי ארון ומשוך כלפי [מזבח] וכולם היו נתונין מחצי הבית ולפנים מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה זה מקום הדביר שעשה שלמה רבי יוסי אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת שנאמר (שמות כ״ו:ל״ג) והבדילה הפרוכת לכם אמרו לו מה ת"ל (שם) בין הקדש ובין קודש הקדשים אמר להם [בין קדש העליון לקדש התחתון דבר אחר בין נוב לגבעון לשילה לבית עולמים החיצונה] פרופה מן הדרום [והפנימית] מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון [הגיע לצפון הפך] פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שמגיע לארון ודחף את הפרוכת במתניו ונתן המחתה בין ב' הבדים וצבר את הקטורת על גבי גחלים ונתמלא [הבית] עשן יוצא ובא לו דרך כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל [מעשה בכהן גדול אחד שהאריך] אמרו לו מה ראית להאריך אמר להם [מתפלל אני] עליכם ועל מקדש אבותיכם שלא יחרב אמרו אעפ"כ אין אתה רשאי לשנות.אבן היתה [מימות הנביאים] הראשונים ושתייה היתה נקראת גבוהה מן הארץ ג' אצבעות שמתחלה היה [עליה ארון] נתון משניטל הארון מעליה היו [מקטירין] קטורת שלפני ולפנים רבי יוסי אומר ממנה [נשתת] העולם שנאמר (תהילים נ) מציון מכלל יופי אלהים הופיע.צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז שהשיבו פלשתים כבוד לאלהי ישראל היו כולם בבית קדש הקדשים משנגנז הארון נגנזו עמו ב' בדי ארון היו יוצאים מן הארון עד שמגיעין לפרוכת שנאמר (מלכים א ח׳:ח׳) ויאריכו הבדים יכול לא יהו נראים מתוכה ת"ל (שם) ויראו ראשי הבדים וגו' יכול [שקרעו את הפרוכת ת"ל (שם) ולא יראו החוצה אמור מעתה האריכו הבדים והגיעו לפרוכת ודחקו את הפרוכת] [היו נראין מתוכה ועליהם מפורש בקבלה] (שיר השירים א׳:י״ג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין.תוספתא יומא פרק ב תוס יד
אי הכי אפילו קצץ נמי אלמה תניא אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת המוציא מחבירו עליו הראיה קציצה ודאי מידכר דכיר ליהאי הכי אפי' עבר זמנו נמי אלמה תניא עבר זמנו ולא נתן לו הרי זה אינו נשבע ונוטלחזקה אין בעל הבית עובר בבל תלין והאמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא הני מילי מקמי דלימטי זמן חיובא הוא כי מטי זמן חיובא רמי אנפשיה ומידכרתלמוד בבלי שבועות דף מה עמוד ב