משנה: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפוּזָּרוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה חוֹרְשִׁין כָּל־בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמוּקָּפוֹת עֲטָרָה אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צוֹרְכָן. הלכה: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת כו׳. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי לָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עֲרָבָה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וּדְלֹא כְאַבָּא שָׁאוּל דְּאַבָּא שָׁאוּל אָמַר עֲרָבָה דְּבַר תּוֹרָה. וְעַרְבֵי נַחַל שְׁתַּיִם. חַד עֲרָבָה לְלוּלָב וַעֲרָבָה לְמִקְדָּשׁ. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עֲרָבָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וּדְלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּבַר תּוֹרָה. בְּשֵׁינִי וְנִסְכֵּיהֶם. בְּשִׁישִׁי וּנְסָכֵיהָ. בִּשְׁבִיעִי כְּמִשְפָּטָם. מֵ״ם יוֹ״ד מֵ״ם מַיִם. רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְעַכְשָׁיו לָמָּה הֵן חוֹרְשִׁין בִּזְקֵינוֹת. אָמַר לֵיהּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּיתְּנָה הֲלָכָה נִיתְּנָה שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לַחֲרוֹשׁ יַחֲרוֹשׁוּ. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדִּי בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָה דְּבֵית חַװְרָן עֲרָבָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם וְעֶשֶׂר נְטִיעוֹת מִיסוֹד הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים הֶם. מַה וּפְלִיג. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם לֵוִי כָּךְ הָֽיְתָה הֲלָכָה בְּיָדָם וּשְׁכָחוּהָ וְעָֽמְדוּ הַשְּׁנִייִם וְהִסְכִּימוּ עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל־דָּבָר שֶׁבֵּית דִּין נוֹתְנִין נַפְשָׁם עָלָיו סוֹף לְהִתְקַייֵם בְּיָדָם כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי מָנָא כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם. וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם לָמָּה שֶׁאֵין אַתֶּם יְגֵיעִין בּוֹ. כִּי הִיא חַיֵּיכֶם. אֵימָתַי הִיא חַיֵּיכֶם בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרִבִּי חִייָה בַּר װָא בַּבְלַייָא תְּרֵין מִילִּין סַלְקוֹן בְּיֶדְכּוֹן מַפְשׁוּטִיתָא דְּתַעֲנִיתָא וַעֲרָֽבְתָא דְיוֹמָא שְׁבִיעִייָא. וְרַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין אַף הָדָא מַקְזְתָה. תַּנֵּי נְטִיעָה מֵעֵין עֶשֶׂר וּזְקֵינָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ. אִתָא חֲמֵי נְטִיעָה שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּזְקֵינָה אַתְּ נוֹתֵן לָהּ כִּזְקֵינָה וְאַתְּ אָמַר נְטִיעָה מֵעֵין עֶשֶׂר. אָמַר רִבִּי חוּנָה מַהוּ מֵעֵין עֶשֶׂר שֶׁאֵין נְטִיעָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ. שֶׁלֹּא תֹאמַר שָׁלֹשׁ נְטִיעוֹת שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת כְּעֶשֶׂר שֶׁאֵינָן עוֹשׂוֹת. וְדִכְװָתָהּ שָׁלֹשׁ זְקֵינוֹת שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת כְּעֶשֶׂר שֶׁאֵינָן עוֹשׂוֹת לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר נְטִיעָה מֵעֵין עֶשֶׂר. שְׂדֵה קָנִים נִידּוֹנוֹת כִּשְׂדֵה תְבוּאָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה בְּסָאתִים שָׁנוּ. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל דִּשְׁמוּאֵל אָמַר בַּעֲשׂוּיִין שׁוּרָה. תַּמָּן עַל יְדֵי שֶׁהֵן מְפוּזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָהּ כְּאִילּוּ מְלֵאָה בְּרַם הָכָא כּוּלָּן נְתוּנִים בְּמָקוֹם אֶחָד.
גזל עבדים והזקינו אילנות והזקינו פירות והרקיבו בית ונתנגע מטבע ונפסל יין ונתגלה יין ונתנסך תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעבדה בה עברה אומר לו הרי שלך לפניך. עבדים והזקינו ומכרן אילנות והזקינו וקצצן פירות והרקיבו ומכרן בית ונתנגע ונתצו מטבע ונישוף יין ונתגלה ושפכו יין ונתנסך ושפכו תרומה ונטמאת ושרפה חמץ ועבר עליו הפסח ושרפו בהמה ונעבדה בה עבירה ונסקלה משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל גזילה שהיא בעינה ולא שינה אותה מברייתה אומר לו הרי שלך לפניך ואם שינה אותה מברייתה משלם כשעת הגזילה והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה הגוזל את המריש ובנאו בבירה בית שמאי אומרים יקעקע את הבירה ויטול את המריש ובית הלל אומרים מחשב כל מה שהיה שוה ונותן לבעליו מפני תקנות השבין.היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות וכשהוא יוצא אמר תן לי עצי ואבני אין שומעין לו רבן שמעון בן גמליאל אומר בית שמאי אומרים הרשות בידו ובית הלל אומרים אין שומעין לו. היורד לחורבתו של חברו ובנאה שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה. היורד ברשות שמין לו וידו על העליונה כיצד ידו על העליונה אם השבח יתר על הוצאה נותן לו את השבח ואם הוצאה יתרה על השבח נותן לו את ההוצאה.נגר שקבע מסמר בשידה בתיבה ובמגדל ונשבר חייב לשלם מפני שהוא כנושא שכר נתן לחרש לעשות לו כסא ועשה לו ספסל ספסל ועשה לו כסא יד הבעלים על העליונה דברי רבי יהודה ר"מ אומר נותן לו דמי עציו מודה ר"מ לר' יהודה שאם נותן לחרש לעשות לו כסא נאה ועשה לו כעור ספסל נאה ועשה לו כעור שיד הבעלים על העליונה. והמוליך חטין לטחון ולא לתתן ועשאן מורסן וסובין קמח לנחתום ועשאו פת נפולין בשר לטבח והקדיחו חייב לשלם מפני שהוא כנושא שכר רשב"ג אומר נותן לו דמי בושתו ובושת אורחיו. המוסר בהמתו לטבח ונבלה אומן פטור הדיוט חייב ונושא שכר בין זה ובין זה חייב. המראה דינר לשולחני ונמצא רע חייב לשלם מפני שהוא כנושא שכר.תוספתא בבא קמא פרק י תוס ה
דְּבֵיתְהוּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה כִּי קָא שָׁכְבָה אֲמַרָה הָנֵי כֵּיפֵי דְּמָרְתָא וּבְנֵי בְרַתָּא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אֲמַר לֵיהּ אִי מְהֵימְנָא לָךְ עֲשֵׂה כְּפֵירוּשָׁהּ וְאִי לָא עֲשֵׂה פֵּירוּשׁ לְפֵירוּשָׁהּוְאִיכָּא דְּאָמְרִי הָכִי אֲמַר לֵיהּ אִי אֲמִידָא לָךְ עֲשֵׂה כְּפֵירוּשָׁהּ וְאִי לָא עֲשֵׂה פֵּירוּשׁ לְפֵירוּשָׁהּ:מִן הַקָּטָן יַעֲשֶׂה לוֹ סְגוּלָּה מַאי סְגוּלָּה רַב חִסְדָּא אָמַר סֵפֶר תּוֹרָה רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר דִּיקְלָא דְּאָכֵל מִינֵּיהּ תַּמְרֵי:תלמוד בבלי בבא בתרא דף נב עמוד א