משנה: לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן מִשּׁוּם פֵּיאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח. וְנוֹטֵל מִן הַגּוֹרֶן וְזוֹרֵעַ וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח. וּמַאֲכִיל לִבְהֵמָה לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁלָּֽקְחוּ אֶת הַגּוֹרֶן וְהַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן עַד שֶׁיִּמְרְחוּ. הַמַּקְדִּישׁ וּפוֹדֶה חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח הַגִּזְבָּר. הלכה: רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי נְחֶמְיָה בַּר עוּקְבָּן וּמָטֵי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הִפְרִישׁ בִּיכּוּרִים מִכְּרִי מְמוּרָח פָּטוּר מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח. הָא אִם מֵירַח חַייָב מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּתְרוּמָה. וְלֵימָא אַף בְּבִיכּוּרִים יְהֵא חַייָב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵירַח. וְיֵידָא אֲמַר דָָּא. וְלָמָּה נִקְרְאוּ שְׁמָן בִּיכּוּרִין שֶׁהֵן בִּיכּוּרִין לַכֹּל. וְכָל־הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ חֲבֵירוֹ מִתְחַייֵב בּוֹ. מַתְנִיתִין דְּבֵית שַׁמַּיי הִיא דְּבֵית שַׁמַּיי אוֹמְרִים הֶבְקֵּר עֲנִיִּים הֶבְקֵר. וַאֲתְיָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה כַּחֲנוּיוֹת בְּנֵי חָנוּן דְּתַנָּא לָמָּה חָֽרְבוּ חֲנוּיוֹת בְּנֵי חָנוּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים עַד שֶׁלֹּא חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִין אֶת הַפֵּירוֹת מִכְּלַל הַמַּעְשְׂרוֹת דְּהַווִיָן דָָּֽרְשִׁין עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר פְּרָט לְלוֹקֵחַ. וְאָכַלְתָּ פְּרָט לְמוֹכֵר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קְנָס קָֽנְסוּ לָהֶן שֶׁלֹּא יְהוּ קוֹפְצִין לְגִיתּוֹת וּלְגָרְנוֹת. טַּבָּח כֹּהֵן חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּטַר לוֹ שַׁבָּת אַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲזָלִית לִדְרוֹמָה וְשָֽׁמְעִית רִבִּי חָנָן אָבוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי (שִׁמְעוֹן) בֶּן לֵוִי פָּטַר לוֹ שַׁבָּת אַחַת. רִבִּי יוּדָן מְדַמִּי לָהּ לְהָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן קְנָס קָֽנְסוּ בָּהֶן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵף וְאִם מִשֻּׁם קְנָס אֲפִילוּ שַׁבָּת אַחַת לֹא יִפְטוֹר לוֹ. חֶנְוָנִי כֹּהֵן רִבִּי יוּדָן אָמַר פּוֹטְרִין לוֹ שַׁבָּת אַחַת. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין פּוֹטְרִין לוֹ שַׁבָּת אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֶנְווָנִי מַה בֵּין טַּבָּח. חֶנְווָנִי יָכוֹל לְהַעֲרִים טַּבָּח אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲרִים. תַּנִּי לֹא נֶחֱלַק רִבִּי וְרִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא עַל הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת מְחוּבָּרִין מִן הַגּוֹי שֶׁהֵן חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת וְעַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנַס תַּחְתָּיו. וְעַל הַלּוֹקֵח פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַגּוֹי שֶׁהֵן פְּטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר. עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל הַלּוֹקֵח פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מֵחֲבֵרוֹ בִּשְׁנַת מַעְשֵׂר עָנִי. רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְרִבִּי אוֹמֵר עָשִׁיר מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. עָנִי אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. מַה טַעְמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם זוֹכֶה בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה שֶׁלּוֹ. כָּךְ לֹא יִזְכֶּה בְּמַעְשֵׂר עָנִי שֶׁלּוֹ. מַה טַעְמָא דְּרִבִּי. לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה אֵינָן טוֹבְלִין בְּמַעְשֵׂר עָנִי שֶהוּא טוֹבֵל. וּכְבָר נִטְבַּל עַד שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. מַה טַעְמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא מִשּׁוּם קְנָס. מַה טַעְמָא דְּרִבִּי עָשִׁיר יֵשׁ בְּיָדוֹ לִיקַּח. עָנִי אֵין בְּיָדוֹ לִיקַּח. שֶׁרִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר מָצוּי הוּא לִלְווֹת וְרִבִּי אוֹמֵר אֵינוֹ מָצוּי לִלְווֹת.
הממיר במוקדשים והנודר במקדש והעובד במקדש או ששחטן חוץ לזמנן או ששחטן חוץ למקומן עובר בלא תעשה יש תולש ב' שערות ועובר משם ארבעה דברים משם נזיר משם מצורע משם י"ט ומשם המקיף. החובר את האדם ואת הבהמה את החיה ואת העופות בין גדולים ובין קטנים בין זכרים ובין נקבות אחד חובר מרובה ואחד חובר מועט עובר בלא תעשה שנא' (דברים י״ח:י״א) וחובר חבר אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב המסרס את האדם ואת הבהמה ואת החיה ואת העוף בין גדולים בין קטנים בין זכרים ובין נקבות הרי זה חייב ר' יהודה אומר מסרס את הזכרים חייב ואת הנקבות פטור.העושה עבודת כוכבים המחתך המעמיד הסך המקנח והמגריד עובר בלא תעשה הנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן האולם ומן המזבח עובר בלא תעשה שנא' (דברים י״ב:ד׳) ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם ר' ישמעאל אומר המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' המאחר במוקדשין הממיר במוקדשים והמשייר חמץ בפסח והמקיים כלאים עובר בלא תעשה אבל אין לוקה עליהן את הארבעים לפי שאין בהם מעשה זה הכלל כל שיש בו מעשה לוקה וכל שאין בו מעשה אינו לוקה חוץ מן הממיר והנשבע והמקלל את חבירו בשם.הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי כל עוברי לא תעשה שעברו על מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אם קיימו את מצות לא תעשה שבה פטורין ואם לאו חייבין עבר עבירה שיש בה ב' לאוין אין אומדין אותו אומד אחד על שניהם אלא לוקה מלקות ומתרפא וחוזר ולוקה אמדוהו שאין יכול לקבל אלא ארבעים אין מוסיפין לו אפילו אחד אבל גורעין ממנו אם אמדוהו שאין יכול לקבל אלא כ' אין מוסיפין אפילו א' אבל גורעין ממנו ב' אמדוהו שאין יכול לקבל אלא שלש אפילו עומד ומפריץ אין מוסיף לו אפילו אחד לפיכך אם הוסיף לו חזן רצועה אחת ומת גולה על ידו.תוספתא מכות פרק ד תוס ז
שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. הַשָּׁף שָׁף בָּרֶגֶל וְהַמְּעַגֵּל מְעַגֵּל בַּיָּד. מַתְנִיתֵן בְּמַעֲגִילָה קְטַנָּה. וּמַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה בְּמַעֲגִילָה גְדוֹלָה.הַצִּיר וְהַצִּינּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּין אֶת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא אִיתְבַּר עוּקָא דְסוּלְמֵיהּ. שְׁאַל לְרִבִּי יוֹנָה אֲבוֹי וְשָׁרָא לֵיהּ. אֲפִילוּ כֵן אֲמַר לֵיהּ. פּוּק חֲמִי חַד סָב וּסְמוֹךְ עָלוֹי. נְפַק וְאַשְׁכַּח רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. וּשְׁאַל לֵיהּ וְשָׁרָא לֵיהּ.וְכָל־כְּבָשִׁים שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹכַל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן׃ הָא כְבָשִׁין שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹכַל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד לֹא. אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵינָן אָבוּדִין. אֲבָל אִם הָיָה דָבָר אָבֵד מוּתָּר. תַּנֵּי. לֹא יְהֵא יוֹצֵא וּמְלַקֵּט עֲשָׂבִים וּמוֹכְרָן בַּשּׂוּק שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לוֹכַל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה מַתִּיר אֶת הָאוּמָּנוּת בַּמּוֹעֵד. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵינָן אָבֵידִין. אֲבָל אִם הָיָה דָבָר אָבֵד מוּתָּר. מַתְנִיתָה בְּשֶׁלִּקְטָן בָּרֶגֶל. מַה דְאָמַר רִבִּי בָּא. בְּשֶׁלִּקְטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל.תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק א הלכה י