משנה: וּבְאִילָן הָאֲגַסִּין וְהַקְּרוּסְטָמֵלִין וְהַפְּרִישִׂים וְהָעֲזָֽרְדִים אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. הַתַּפּוּחַ וְהַחִזְרָר הַפֶּרְסִקִּין וְהַשְּׁקֵדִין הַשִּׁיזְפִין וְהָרִימִין אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לַזֶּה כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. הלכה: פְּרִישִׂין אָמַר רִבִּי יוֹנָה אֲסָפַרְלְגִין וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָן פְּרִשִׂין שֶׂאֵין לָךְ אִילָן פָּרִישׂ לִקְדֵירָה אֶלָּא מִין זֶה בִלְבָד. שַׂלְמָן בַּר לֵוִי אַחוֹי דְּזַבְדִּי בַּר לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כּוּלְּהוֹן זוּגוֹת זוּגוֹת. רַב אָמַר כּוּלְּהוֹן מִן אֶחָד. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב דְּתַנֵּי אַף הַבְּכָיִים. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן וְהָתַנֵּי אַף הָרוֹגְייָנִין. בְּשׁוּקֵי שֶׁל צִיפּוֹרִין הָיוּ מַרְכִּיבִין קְרוּסְטָמֵלִין עַל גַּבֵּי אֲגַס. רָאָם תַּלְמִיד אֶחָד אָמַר לָהֶן אֲסוּרִים אַתֶּם הָֽלְכוּ וּקְצָצוּם וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ בְיַבְנֶה אָמַר לָהֶן מִי שֶׁפָּגַע בָּכֶם מִתַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּאי הָיוּ. לֹא אָמַר אֶלָּא קְרוּסְטָמֵיל עַל גַּבֵּי אֲגַס. הָא אֲגַס עַל גַּבֵּי חִיזְרָר לֹא. בִּתְחוּם אָרִיחַ הָיוּ מַרְכִּיבִין תַּפּוּחַ עַל גַּבֵּי חִיזְרָר וּבָא תַּלְמִיד אֶחָד אָמַר לָהֶן אֲסוּרִין אַתֶּם הָֽלְכוּ קְצָצוּם וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ בְיַבְנֶה אָמַר לָהֶן יָפֶה אָמַר הַתַּלְמִיד. לֹא אָמַר אֶלָּא הַתַּפּוּחַ עַל גַּבֵּי חִיזְרָר. הָא חִיזְרָר עַל גַּבֵּי אֲגַס לֹא. מַה דַהֲוָה עוּבְדָּא הֲוָה עוּבְדָּא. תַּנֵּי גּוֹי שֶׁהִרְכִּיב אֱגוֹז עַל גַּבֵּי פֶּרְסִק אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כֵּן נוֹטֵל מִמֶּנּוּ יִיחוּר וְהוֹלֵךְ וְנוֹטֵעַ בְּמָקוֹם אַחֵר. מַה נְפַק מִינְהוֹן קדריה פֶּרְסִקִּיָּה. הִרְכִּיב תְּרִיד עַל גַּבֵּי יַרְבּוּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כֵּן נוֹטֵל הִימֶנּוּ זֶרַע וְהוֹלֵךְ וְזוֹרֵעַ בְּמָקוֹם אַחֵר. מַה נְפַק מִינְהוֹן כְּרוּסָלַבַּיִנין . זַרְגּוּן וְלֶפֶת מַה נְפַק מִינְהוֹן פֵיטְרָה סוֹלִינוֹן. לוּזִין וּבוֹטְמִין מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן פִּיסְטַקִּין. זֵיתִין וְרִמּוֹן מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן שִׁיזְפִין.
משנה: הַכֶּסֶף קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב וְהַזָּהָב אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף. הַנְּחוֹשֶׁת קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחוֹשֶׁת. מָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת וְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת. אֲסֵימָן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסֵימָן. הַמִּיטַּלְטְלִין קוֹנִין אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּיטַּלְטְלִין. זֶה הַכְּלָל. כָּל־הַמִּיטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה.הלכה: הַכֶּסֶף קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב כול׳. זֶהוּ כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. כָּל־הַיָּרוּד מֵחֲבֵירוֹ קוֹנֶה אֶת חֲבֵירוֹ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. אָמַר לֵיהּ אָבוֹי. חֲזוֹר בָּךְ וְתַנִּי כְהָדָא. הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף. אָמַר לֵיהּ. לִינָא חָזַר בִּי. דְּעַד דַּהֲוָה חֵילָךְ עָלַיִךְ אַתְנִיתָנִי. הַכֶּסֶף קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי אָֽמְרָה. זָהָב כְּפֵירוֹת. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. כֶּסֶף כְּפֵירוֹת. [מַתְנִיתָה דְּרִבִּי חִייָה אָֽמְרָה. זָהָב כְּפֵירוֹת. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה. כֶּסֶף כְּפֵירוֹת. כְּהָדָא] בְּרַת רִבִּי חִייָה רוֹבָה אוֹזְפָת לְרַב דֵּינָרִין. אֲתַת שְׁאָלַת לָאֲבוּהּ. אֲמַר לָהּ. שְׁקִילִי מִינֵּיהּ דֵּינָרִין טָבִין וּתְקִילִין. מִבְּרַת רִבִּי חִייָה יָֽלְפִין. אָמַר רִבִּי אִידִּי. אוֹף אַבָּה אֲבוֹי דִשְׁמוּאֵל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מָהוּ לִלְווֹת דֵּינָרִין בְּדֵינָרִין. אָמַר לֵיהּ. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אוֹף רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן מָרִין. מוּתָּר לִלְווֹת דֵּינָרִין בְּדֵינָרִין. קָרַט בְּקָרַט שָׁרֵי. לֵקָן בְּלֵקָן אָסוּר.תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל־הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַייַב זֶה בַּחֲלִיפָיו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר. הָא צִיבּוּר בְּצִיבּוּר לֹא קָנָה. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אֲפִילוּ צִבּוּר בְּצִיבּוּר קָנָה. רִבִּי אַבָּא בַּר מִינָה בְשֵׁם רַב. הַמַחֲלִיף אברוקלון בְּאמבורוקלון קָנָה.תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ד הלכה א
שתי כריכות המובדלות זו מזו שכחה שלש אין שכחה [שני עמרין המובדלין זה מזה שכחה שלשה אין שכחה] שתי גפנים המובדלות זו מזו שכחה שלש אין שכחה שני גרגרין פרט שלשה אינן פרט שתי שבלים המובדלות כדרכן לקט שלש אינן לקט אלו דברי בית הלל [ר' יוסי אומר חנינא בן אחי רבי יהושע אומר כל שבאת רשות עני לאמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות עני לאמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין].אימתי אמרו קמה מצלת את העומר בזמן שלא נטלה מבינתים הא אם נטלה מבינתים הרי זו אינה מצלת קמת חבירו מצלת על שלו של חיטין על של שעורין של נכרי על של ישראל דר"מ וחכמים אומרים אין מצלת אלא על שלו וממין על מינו רבן שמעון בן גמליאל אומר כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה ודין הוא ומה אם קמה [שהורע] כח עני בה הרי היא מצלת את העומר עומר [שיפה] כח עני בו אינו דין שיציל את הקמה אמר לו רבי מה [לקמה שמצלת את העומר שהרי יפה כח עני בו יציל עומר את הקמה שהרי הורע כח עני בה].יפה כח עני בקמה יתר מבעומר ובעומר יתר מבקמה [הקמה] יש בה לקט שכחה ופאה מה שאין כן בעומר [העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה הקמה אינו שכחה] עד שיהא בו סאתים.תוספתא פיאה פרק ג תוס יג