שִׁכְבַת זֶרַע בִּמְעֵי אִשָּׁה, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּצַר — כִּי גוּפַהּ דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי — לָא? בָּעֵי רַב פָּפָּא: פִּירְשָׁהּ, מַהוּ? כֵּיוָן דְּלָא מִקַּיְימָא בִּדְלָא אָכְלָה — חַיּוּתָא הוּא, אוֹ דִלְמָא הָא נָמֵי מֵעָלְמָא אָתֵי? בָּעֵי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: עוֹרוֹ מַהוּ? בָּעֵי רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: כִּיחוֹ וְנִיעוֹ מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא לְרַב פָּפָּא: וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כׇּל הָנֵי דְּקָאָמַר הָוֵי גַּלְגַּלִּין, רָקָב דִּמְטַמֵּא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ! דְּאַשְׁקְיֵיהּ מֵי דְקָלִים, וְסַכְיֵא נָשָׁא, וּשְׁלָקוֹ בְּמֵי טְבֶרְיָא. אָמַר אַבָּיֵי, נָקְטִינַן: מֵת שֶׁטְּחָנוֹ — אֵין לוֹ רָקָב. אִיבַּעְיָא לְהוּ: טְחָנוֹ וְחָזַר וְהִרְקִיב, מַהוּ? מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא דְּאִיכָּא בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וְהָאִיכָּא. אוֹ דִּלְמָא כִּבְרִיָּיתוֹ בָּעִינַן, וְלֵיכָּא? תֵּיקוּ. תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא: מֵת שֶׁחָסַר — אֵין לוֹ רָקָב וְלֹא תְּפוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מֵיתִיבִי: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוֹב וְרוֹבַע אוֹ מְלֹא תַרְווֹד רָקָב — תֹּאמַר בְּחַי, שֶׁאֵין לוֹ לֹא רוֹב, וְלֹא רוֹבַע, וְלֹא מְלֹא תַרְווֹד רָקָב?! הֵיכִי דָּמֵי — דְּאַרְקִיב חַד אֵבֶר, דִּכְווֹתֵיהּ גַּבֵּי מֵת: אֲפִילּוּ חַד אֵבֶר אִיכָּא רָקָב! מִי קָתָנֵי הָא מֵת? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: שׁוּם מֵת — יֵשׁ לוֹ רָקָב, שׁוּם חַי — אֵין לוֹ רָקָב. בָּעֵי רָבָא: הִרְקִיב כְּשֶׁהוּא חַי, וְחָזַר וּמֵת, מַהוּ? כִּי גְּמִירִי רָקָב, דְּאִירְקִיב כְּשֶׁהוּא מֵת. אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא מָיֵית? תָּא שְׁמַע: לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוֹב וְרוֹבַע וּמְלֹא תַרְווֹד רָקָב, תֹּאמַר בְּחַי כּוּ׳. טַעְמָא מִשּׁוּם חַי, הָא מֵת יֵשׁ לוֹ רָקָב! מִי קָתָנֵי הָא מֵת? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּשׁוּם מֵת — יֵשׁ לוֹ רָקָב, שׁוּם חַי — אֵין לוֹ רָקָב. בָּעֵי רָבָא: נְמָלָה שֶׁחָסְרָה, מַהוּ? שִׁיעוּרָא גְּמִירִין לַהּ — וְהָא חֲסַר. אוֹ בְּרִיָּה גְּמִירִי לַהּ — וְהָאִיכָּא.
וַיֹּ֘אמֶר֮ חוּרָם֒ בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר נָתַן֩ לְדָוִ֨יד הַמֶּ֜לֶךְ בֵּ֣ן חָכָ֗ם יוֹדֵ֙עַ֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה אֲשֶׁ֤ר יִבְנֶה־בַּ֙יִת֙ לַיהֹוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃בֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַעֲשׂ֣וֹת בַּזָּֽהָב־וּ֠בַכֶּ֠סֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּאֲבָנִ֣ים וּבָעֵצִ֗ים בָּאַרְגָּמָ֤ן בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבַבּ֣וּץ וּבַכַּרְמִ֔יל וּלְפַתֵּ֙חַ֙ כׇּל־פִּתּ֔וּחַ וְלַחְשֹׁ֖ב כׇּל־מַֽחֲשָׁ֑בֶת אֲשֶׁ֤ר יִנָּֽתֶן־לוֹ֙ עִם־חֲכָמֶ֔יךָ וְֽחַכְמֵ֔י אֲדֹנִ֖י דָּוִ֥יד אָבִֽיךָ׃מקרא דברי הימים ב פרק ב פסוק יד
״אַשְׁרֵי שׁוֹמְרֵי מִשְׁפָּט עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכׇל עֵת״. וְכִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת צְדָקָה בְּכׇל עֵת? דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּיַבְנֶה, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: זֶה הַזָּן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: זֶה הַמְגַדֵּל יָתוֹם וִיתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַשִּׂיאָן.״הוֹן וָעוֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד״. רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ. וְחַד אָמַר: זֶה הַכּוֹתֵב תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וּמַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים.״וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כֵּיוָן שֶׁ״בָנִים לְבָנֶיךָ״ — ״שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל״. דְּלָא אָתֵי לִידֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: כֵּיוָן שֶׁ״בָנִים לְבָנֶיךָ״ — שָׁלוֹם עַל דַּיָּינֵי יִשְׂרָאֵל, דְּלָא אָתֵי לְאִינְּצוֹיֵי.תלמוד בבלי כתובות דף נ עמוד א