בִּזְמַן שֶׁהֵן סְתוּמִין וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְפוֹרָשִׁין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּנוֹ״. בְּקׇרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו. יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה, מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה, אֲבָל יוֹצֵא בְּקׇרְבָּן שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה, מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּנוֹ ... עַל חַטָּאתוֹ״, עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשׁוּם חֶטְאוֹ. יָכוֹל לֹא יֵצֵא בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה, אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה, שֶׁכֵּן אִם הִפְרִישׁ בְּהֵמָה עַל הַחֵלֶב וְהֵבִיא עַל הַדָּם, אוֹ עַל הַדָּם וְהֵבִיא עַל הַחֵלֶב — שֶׁהֲרֵי לֹא מָעַל וְלֹא כִּיפֵּר, אֲבָל יוֹצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה, וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה, מִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה, וּמִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה, שֶׁכֵּן אִם הִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מָעוֹת מִן הַחֵלֶב וְהֵבִיא עַל הַדָּם, עַל הַדָּם וְהֵבִיא עַל הַחֵלֶב, שֶׁהֲרֵי מָעַל וְכִיפֵּר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל חַטָּאתוֹ״ — עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ. קָתָנֵי מִיהַת בְּהֵמָה, מַאי לָאו אֲפִילּוּ בַּעֲלַת מוּם? לָא, תְּמִימָה. אֲבָל בַּעֲלַת מוּם מַאי — כִּסְתוּמָה דָּמְיָא? מַאי אִירְיָא דְּקָתָנֵי מָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו? לִיתְנֵי בַּעֲלַת מוּם! הָכִי נָמֵי, דִּלְמַאי חַזְיָא — לִדְמֵי, דְּמֵי הַיְינוּ מָעוֹת. מַתְנִי׳ נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכׇּל הַבְּהֵמוֹת — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה, אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה — יָפֵר, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּולֶת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה יָפֵר, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגַלַּחַת. גְּמָ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָאָמַר: תִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת. וְכֵיוָן דְּלָא גִּילְּחָה — אֲסִירָה בְּחַמְרָא. וְכֵיוָן דְּאִית לַהּ נִיוּוּל — מָצֵי מֵיפַר (וּבְהָא פְּלִיגִי),
תַּלְמוּד לוֹמַר וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ יָכוֹל אַף עֶבֶד שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה מִן הָאוּמּוֹת וְהוֹלִיד בֵּן שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם מִן הַנּוֹלָדִין בְּאַרְצְכֶם וְלֹא מִן הַגָּרִים בְּאַרְצְכֶםנִתְגַּיְּירוּ הַלֵּךְ אַחַר הַפָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם בְּמַאי אִילֵימָא בְּמִצְרִי שֶׁנָּשָׂא עַמּוֹנִית מַאי פָּגוּם אִיכָּא עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִיתאֶלָּא בְּעַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית וְאִי זָכָר הָוֵי הַאי שִׁדְיֵהּ אַבָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ וְאִם נְקֵבָה הָוְיָא שִׁדְיַהּ אַבָּתְרַהּ דִּידַהּתלמוד בבלי קידושין דף סז עמוד ב
הלכה: וְלֹא נִמְצָא הַהקֲדֵּשׁ מִתָחַלֵּל עַל הַהֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָה. מֵבִיא מָעוֹת וּמְחַלְלָן עַל הַבִּנְייָן וּמֵבִיא קְטוֹרֶת וּמְחַלְלָן עֲלֵיהֶן וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאוּמָנִין בִּשְׂכָרָן. אוֹתָן הַמָּעוֹת מַה יֵעָשֶׂה בָהֶן. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. יִינָֽתְנוּ לְבֵית גַרְמוּ וּלְבֵית אֶבְטִינַס שֶׁהָיוּ בְקִיאִין בְּפִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת וּבְמַעֲשֶׂה לֶחֶם הַפָּנִים. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּ חַייָבִין לָהֶן מָעוֹת מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא בָעֵי. לֹא הָיוּ חַייָבִין לָהֶן מָעוֹת מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. אָתָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחְנָן. מְקַייְּצִין בָּהֶן אֶת הַמִּזְבֵּחַ . רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֶן בְּעָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֶה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. תַּמָּן צְרִיכָה לֵיהּ וְהָכָא פְשִׁיטָא לֵיהּ. הֵן דִּצְרִיכָה לֵיהּ. בִּכְלֵי שָׂרֵת. הֵן דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ. בְּקַייָץ לַמִּזְבֵּחַ.תלמוד ירושלמי שקלים פרק ד הלכה ג