תְּנַן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וּמָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ — הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נְדָרֶיהָ, אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם — אֵינוֹ דִין שֶׁמֵּיפֵר נְדָרֶיהָ? וְאִי בְּשֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, קָנָה לְעַצְמוֹ הוּא! שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ עַל יְדֵי שָׁמַיִם. תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רַבָּה: מַאֲמָר לְבֵית שַׁמַּאי, אֵירוּסִין עוֹשֶׂה אוֹ נִשּׂוּאִין עוֹשֶׂה? תִּפְשׁוֹט דְּנִשּׂוּאִין עוֹשֶׂה. דְּאִי אֵירוּסִין עוֹשֶׂה — הָא תְּנַן: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי ״יָפֵר״ — יָפֵר בְּשׁוּתָּפוּת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי כְּרַבִּי אַמֵּי: שׁוֹמֶרֶת יָבָם, בֵּין יָבָם אֶחָד בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָפֵר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וּמָה אִם אִשָּׁה שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּהּ עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא לִרְשׁוּתוֹ, מִשֶּׁבָּאת לִרְשׁוּתוֹ — נִגְמְרָה לוֹ. אִשָּׁה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא לִרְשׁוּתוֹ, מִשֶּׁבָּאת לִרְשׁוּתוֹ — אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּגְמוֹר לוֹ? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּאִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּהּ, כָּךְ אֵין לַאֲחֵרִים חֵלֶק בָּהּ. תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִמָּהּ חֵלֶק — כָּךְ יֵשׁ לַאֲחֵרִים חֵלֶק בָּהּ! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: עֲקִיבָא, דְּבָרֶיךָ — בִּשְׁנֵי יְבָמִין, מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד? אָמַר לוֹ: כְּלוּם חִלַּקְנוּ עַל יָבָם אֶחָד וְעַל שְׁנֵי יְבָמִין בֵּין שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר בֵּין שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר? וְכִשְׁאָר דְּבָרִים כֵּן נְדָרִים. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר בֶּן עַזַּאי: חֲבָל עָלֶיךָ בֶּן עַזַּאי שֶׁלֹּא שִׁימַּשְׁתָּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא. מַאי
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא דָּרֵי מִידֵּי, וְאִי דָּרֵי מִידֵּי — לֵית לַן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא, וְאִי אִיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא — לֵית לַן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְכִיב חֲמָרָא, אֲבָל רְכִיב חֲמָרָא — לֵית לַן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מַנַּח תְּפִילִּין, אֲבָל מַנַּח תְּפִילִּין — לֵית לַן בַּהּ.אָמַר רַב: יֵצֶר הָרָע דּוֹמֶה לִזְבוּב וְיוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי מִפְתְּחֵי הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ״. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: כְּמִין חִטָּה הוּא דּוֹמֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ״.תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁתֵּי כְּלָיוֹת יֵשׁ בּוֹ בְּאָדָם, אַחַת יוֹעַצְתּוֹ לְטוֹבָה וְאַחַת יוֹעַצְתּוֹ לְרָעָה. וּמִסְתַּבְּרָא דְּטוֹבָה לִימִינוֹ וְרָעָה לִשְׂמֹאלוֹ, דִּכְתִיב: ״לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ״.תלמוד בבלי ברכות דף סא עמוד א
אין דנין שני דינין כאחד ואפילו נואף ונואפת אלא דנין את הראשון ואחר כך דנין את השני. ואין נמנין על שני דברים כאחד. ואין שואלין ב' דינים כאחד אלא נמנין על הראשון ואח"כ נמנין על השני נשאלין על הראשונה ואח"כ נשאלין על השניה.אין משקין שתי סוטות כאחד שלא יהא לבה גס בחברתה ורבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנא' (במדבר ו׳:ט״ז) והקריב אותה הכהן אחת הוא מקריב ואין מקריב שתים.אין שורפין שתי פרות בבת אחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש. ואין עורפין שתי עגלות כאחת ורבי אליעזר אומר אם היתה מדה מכוונת בין שתיהן שתיהן מביאות שתי עגלות. ואין עושין ג' עיירות הנדחות בארץ ישראל שלא להחריב את ערי ישראל אבל עושין אחת או שתים. אנשי עיר הנדחת אין דנין שנים מהם כאחד אלא דנין את הראשון ואחר כך דנין את השני.תוספתא נגעים פרק א תוס י