אֲמַר לֵיהּ כִּי קָא מַקֵּישׁ רַחֲמָנָא לְבַל תְּשַׁקְּצוּ אֲבָל לְשִׁיעוּרִין לָא מַתְנִי׳ דַּם הַשֶּׁרֶץ וְהַבָּשָׂר מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כֹּל שֶׁטּוּמְאָתוֹ וְשִׁיעוּרוֹ שָׁוִין מִצְטָרְפִין טוּמְאָתוֹ וְלֹא שִׁיעוּרוֹ שִׁיעוּרוֹ וְלֹא טוּמְאָתוֹ לֹא טוּמְאָתוֹ [וְלֹא] שִׁיעוּרוֹ אֵין מִצְטָרְפִין גְּמָ׳ אָמַר רַב חָנִין אָמַר רַב זְעֵירָא וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא הַטְּמֵאִין מְלַמֵּד שֶׁהֵן מִצְטָרְפִין וַאֲפִילּוּ שֶׁרֶץ וָשֶׁרֶץ שֶׁרֶץ וָדָם בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אָמַר רַב יוֹסֵף לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּכוּלּוֹ כָּאן בְּמִקְצָתוֹ וּמְנָא תֵּימְרָא מִדְּתַנְיָא נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וְהָיָה מְקוֹמָהּ קָטַפְרֵס אִיהֵל עַל מִקְצָתוֹ טָהוֹר אִיהֵל עַל כּוּלּוֹ טָמֵא מַאי מִקְצָתוֹ אִילֵּימָא מִקְצָת דָּם וְהָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַבִּי רְבִיעִית דָּם שֶׁהֵגִיס בָּהּ טְהוֹרָה אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ כָּאן בְּכוּלּוֹ כָּאן בְּמִקְצָתוֹ שְׁמַע מִינַּהּ שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בָּעִיר רוֹמִי מִנַּיִן לְדַם שְׁרָצִים שֶׁהוּא טָמֵא אֲמַר לֵיהּ דְּאָמַר קְרָא וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו חֲכֵים לֵיהּ בֶּן יוֹחַאי אָמַר לָהֶם תַּלְמוּד עָרוּךְ בְּפִיו שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשֶׁיִּבְעֲלוּ אֶת נִדּוֹת הָלַךְ רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִיסְטְרוֹבָּלִי וְסִיפֵּר קוֹמֵי וְהָלַךְ וְיָשַׁב עִמָּהֶם אָמַר לָהֶם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב יַעֲנִי אוֹ יַעֲשִׁיר אָמְרוּ לוֹ יַעֲנִי אָמַר לָהֶם אִם כֵּן לֹא יַעֲשׂוּ מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת כְּדֵי שֶׁיַּעֲנוּ אָמְרוּ טָבֵית אָמַר לִיבְטַל וּבִטְּלוּהָ חָזַר וְאָמַר לָהֶם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב יַכְחִישׁ אוֹ יַבְרִיא אָמְרוּ לוֹ יַכְחִישׁ אָמַר לָהֶם אִם כֵּן יָמוּלוּ בְּנֵיהֶם לִשְׁמוֹנָה יָמִים וְיַכְחִישׁוּ אָמְרוּ טָבֵית אָמַר וּבִטְּלוּהָ חָזַר וְאָמַר לָהֶם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב יִרְבֶּה אוֹ יִתְמַעֵט אָמְרוּ לוֹ יִתְמַעֵט אִם כֵּן לֹא יִבְעֲלוּ נִדּוֹת אָמְרוּ טָבֵית אָמַר וּבִטְּלוּהָ הִכִּירוּ בּוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי הֶחֱזִירוּם אָמְרוּ מִי יֵלֵךְ וִיבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחֻלִּין, וְהַשְּׁלָמִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִן הַחֻלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִן הַמַּעֲשֵׂר: יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, וְהַכֹּהֲנִים בַּחַטָּאוֹת וּבָאֲשָׁמוֹת וּבַבְּכוֹר וּבֶחָזֶה וָשׁוֹק, אֲבָל לֹא בָעוֹפוֹת וְלֹא בַמְּנָחוֹת: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מֻעָטִים, מֵבִיא שְׁלָמִים מְרֻבִּים וְעוֹלוֹת מֻעָטוֹת. נְכָסִים מְרֻבִּים וְאוֹכְלִין מֻעָטִין, מֵבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת וּשְׁלָמִים מֻעָטִין. זֶה וָזֶה מֻעָט, עַל זֶה נֶאֱמַר, מָעָה כֶסֶף וּשְׁתֵּי כָסֶף. זֶה וָזֶה מְרֻבִּים, עַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: משנה חגיגה פרק א משנה ו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ [אין] רשאי שיאמר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני [אלא חולקין בשוה אפילו חבר חולק לו בפניו] חבר אוכל את היבש ושורף את הלח מפני שאמרו כל טהרותיו של עם הארץ נשרפות.ירשו את אביהן חבר רשאי שיאמר טול אתה חטין שבמקום פלוני ואני חטין שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני אע"פ שאמרו חבר שמת והניח בנים חברים ועמי הארץ לא יוריש טהרותיו לעמי הארץ אלא לחברים בלבד הניח מעשר שני אין רשאי שיאמר לו טול אתה חטים ואני אטול שעורים אתה יין ואני שמן אלא אומר לו טול אתה מעות של חטים ואני מעות של שעורין טול אתה מעות של יין ואני מעות של שמן.חבר ומי שאינו נאמן על המעשרות שלקחו פירות שירשו או שנשתתפו רשאי שיאמר לו טול אתה חטין ואני שעורין אתה יין ואני שמן שכל דבר שמותר למוכרו דמאי רשאי לעשות כן לקחו גדיש של תבואה עביט של ענבים ומעטן של זיתים זה מעשר את שלו וזה מעשר את שלו אם לקחו ואח"כ שתפו צריך לעשר על הכל זה הביא [שהרי] שבלין שלו וזה הביא [שהרי] שבלין שלו זה הביא סלי זיתים משלו וזה הביא סלי זיתים משלו זה הביא סלי ענבים משלו וזה הביא סלי ענבים משלו או שבצרו את כרמיהם בתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו ודאי וחצי חלקו של חבירו דמאי.תוספתא דמאי פרק ו תוס יב קודםהבא