הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט ואיכא דאמרי אמר רב יצחק בר יוסף בעי רבי יוחנן נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה מהו מי בעינן שימה כנתינה או לא תיקו נתן שמן על שיריה ת"ר (ויקרא ה, יא) לא ישים עליה שמן ולא יתן יכול בשני כהנים תלמוד לומר עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר ולא בכהן יכול לא יתן כלי על גבי כלי ואם נתן פסל תלמוד לומר עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר: מתני׳ יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה הגשה ותנופה תנופה ולא הגשה לא תנופה ולא הגשה ואלו טעונות הגשה ואין טעונות תנופה מנחת הסולת והמחבת ומרחשת והחלות והרקיקין מנחת כהנים ומנחת כהן משיח מנחת נכרים מנחת נשים ומנחת חוטא רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן הגשה לפי שאין בהן קמיצה וכל שאין בהן קמיצה אין בהן הגשה: גמ׳ אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן מאי קמ"ל לאפוקי מדרבי שמעון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא קמ"ל דלא מנא הני מילי דתנו רבנן אילו נאמר (ויקרא ב, ח) והבאת אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה הייתי אומר אין לי שטעון הגשה אלא קומץ בלבד מנחה מנין תלמוד לומר מנחה מנחת חוטא מנין תלמוד לומר את המנחה ודין הוא נאמר הכא מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול׳. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע וגו׳. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְעֵדוּת שֶׁאֶיפְשָׁר לְהִתְקַייֵם בִּידִיעָה וְשֶׁלֹּא בִרְאִייָה. בִּרְאִייָה וְשֶׁלֹּא בִידִיעָה. בִּידִיעָה שֶׁלֹּא בִרְאִייָה בְמָמוֹן הֵיךְ עֲבִידָה. תֵּן לִי מָאתַיִם זוז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. אֵין לָךְ בְּיָדִי. וְלֹא הוֹדִיתָה לִי בִּפְנִי פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי. יֹאמְרוּ וַאֲנִי נוֹתֵן. זוֹ הִיא יְדִיעָה שֶׁאֵין עִמָּהּ רְאִייָה. אֲתוֹן וְאָֽמְרוֹן. אִין דְּאוֹדֵי לֵיהּ וְאִין דִּגְזָלֵיהּ לֵית אֲנָן יָֽדְעִין. וְאִין דְּאוֹזְפֵיהּ לֵי נָן יָֽדְעִין. בִּרְאִייָה בְלֹא בִידִיעָה בְמָמוֹן הֵיךְ עֲבִידָה. תֵּן לִי מָאתַיִם זוז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. אֵין לָךְ בְּיָדִי. וְלֹא מָנִיתִי לָךְ בְּמוֹשָׁב פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. יֹאמְרוּ וַאֲנִי נוֹתֵן. זוֹ הִיא רְאִייָה שֶׁאֵין עִמָּהּ יְדִיעָה. אֲתוֹן וְאָֽמְרִין. אִין מָנָה וְאִין דִּגְזָלֵיהּ לֵי נָן יָֽדְעִין. וְאִין מִישְׁאַל לֵיהּ לֵי נָן יָֽדְעִין. תֵּן לִי קְנָס בִּתִּי שֶׁהוּא בְיָדָךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא נִתְחַײַבְתִּי קְנָס מִיָּמַײ. וְהָעֵדִים מֵעִידִין שֶׁנִּתְחַייָב קְנָס. וְלֵי נָן יָֽדְעִין אִין קְנָס בְּרַתֵּיהּ אִין קְנָס אִיתָא אוֹחֲרִי. אָנַסְתָּה וּפִיתִיתָה אֶת בִּתִּי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא אָנַסְתִּי וּפִיתִיתִי אִשָּׁה מִיָּמַײ. וְעֵדִים מֵעִידִין שֶׁאָנַס אִשָּׁה. וְלֵי נָן יָֽדְעִין אִין בְּרַתֵּיהּ הֲוָה אִין אִיתָא חוֹרִי. הָרַגְתָּ שׁוֹרִי קִיצַּצְתָּה נְטִיעוּתַײ. וְהוּא אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. חַייָב. אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לַהֲרוֹג וְלַקּוּץ. הוֹלְכִין אַחַר רוֹב נְטִיעוֹת. מָה הוּא. הוֹלְכִין אַחַר רוֹב נְטִיעוֹת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי אִין הֲוָה תוֹרֵיהּ נַגְחָן הוּא מַר לֵיהּ. אִם הָיוּ נְטִיעוֹתָיו בְּטֵילוֹת הוּא מַר לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אִין אוֹמֵר בְּמָמוֹן. מֵאַחַר דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לַהֲרוֹג וְלַקּוּץ. אַף עַל גַּו דּוּ אֲמַר לֵיהּ. לֹא הָרַגְתִּי וְלֹא קָצַצְתִּי. פָּטוּר.תלמוד ירושלמי שבועות פרק ד הלכה ה קיבל הכהן קיבל הכשר קיבל בימינו קיבל בכלי הקדש כשר לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת חישב ליתן את הנתנין למטה למעלה ואת הנתנין למעלה למטה את הנתנין בפנים בחוץ ואת הנתנין בחוץ בפנים כשר לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. כל הזבחים שקבל דמן אחד מן הפסולין הרי הוא פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו אין בו משום פגול.הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן הרי הן פסולין לפיכך אם חשב עליהן בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומן אין בו משום פגול. א' הפסח וחטאת וא' כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וטבול יום מחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל טמא יושב ועומד על גבי כלי על גבי בהמה על גבי רגלי חברו פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו אין בו משום פגול. קיבל זר קיבל פסול קיבל בשמאל קיבל בכלי חול פסול לפיכך אם חישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול נתן את הנתנין בחוץ בפנים ואת הנתנין בפנים בחוץ פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול. זה הכלל אין הזבח נפסל אלא בארבעה דברים בשחיטה ובמתן כלי ובהילוך ובזריקה מוסף עליהן הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן ומוסף עליהן הזבח שהוא נפסל במחשבה בערלים ובטמאים.כל הזבחים ששחטן הראשון בשתיקה והשני חוץ לזמנו אע"פ שזה שחט בשתיקה וזרק את הדם פוסל הפסח והחטאת ששחטן הראשון לשמן והשני שלא לשמן אע"פ שזה שחט לשמן וזרק את הדם פסול זה הוא כללו של דבר כל הנפסל במחשבה בין שעל הראשון חישב ובין שעל האחרון חישב פסול אע"פ שיש דם הנפש בכוס אחר פסול. כל הנפסל במעשה בין שעל הראשון חישב ובין שעל האחרון חישב פסול אם יש דם [הנפש] בכוס אחר יחזור ויקבל כשר. קיבל הזר קבל הפסול קבל בשמאלו קבל בכלי חול פסול אם יש דם הנפש בכוס אחר יחזור ויקבל כשר נתן את הניתן למטן למעלן ואת הניתן למעלן למטן את הניתן בפנים בחוץ ואת הניתן בחוץ בפנים פסול אם יש דם הנפש בכוס אחר יחזור ויקבל כשר.תוספתא זבחים פרק ג תוס ה קודםהבא