גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ. כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת: אָבַד גִּיטִּי. וְהוּא אוֹמֵר: אָבַד שׁוֹבָרִי. וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל — הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרְעוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ — אִשָּׁה גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְּגֵט, וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִּפְרוֹזְבּוּל. גְּמָ׳ שְׁמַע מִינַּהּ כּוֹתְבִין שׁוֹבָר. דְּאִי אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא מַפְּקָא לַהּ לִכְתוּבְּתַהּ, וְגָבְיָא בַּהּ. אָמַר רַב: בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתוּבָּה עָסְקִינַן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אַף בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין כְּתוּבָּה. וְלִשְׁמוּאֵל כּוֹתְבִין שׁוֹבָר? אָמַר רַב עָנָן: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל: בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין וְאָמַר ״כָּתַבְתִּי״ — עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה. בִּמְקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין וְאָמְרָה ״לֹא כָּתַב לִי״ — עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה. וְאַף רַב הֲדַר בֵּיהּ, דְּאָמַר רַב: בֵּין בִּמְקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין, בֵּין בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין, גֵּט — גּוֹבָה עִיקָּר. כְּתוּבָּה — גּוֹבָה תּוֹסֶפֶת. וְכׇל הָרוֹצֶה לְהָשִׁיב — יָבֹא וְיָשִׁיב. תְּנַן: כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת ״אָבַד גִּיטִּי״, וְהוּא אוֹמֵר ״אָבַד שׁוֹבָרִי״. וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל — הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרְעוּ. בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל — מוֹקֵי לַהּ בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין וְאָמַר כָּתַבְתִּי, דְּאָמְרִינַן לֵיהּ: אַיְיתִי רְאָיָה, וְאִי לָא מַיְיתֵי רְאָיָה, אָמְרִינַן לֵיהּ: זִיל פַּרְעֵיהּ. אֶלָּא לְרַב: נְהִי דְּעִיקָּר לָא גָּבְיָא, תּוֹסֶפֶת מִיהָא תִּיגְבֵּי. אָמַר רַב יוֹסֵף: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּשֶׁאֵין שָׁם עֵדֵי גֵירוּשִׁין. מִיגּוֹ דְּיָכוֹל לְמֵימַר: לֹא גֵּירַשְׁתִּיהָ,
בֵּינִי מַתְנִיתָא שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ׃תלמוד ירושלמי הוריות פרק ב הלכה ו
הריני נזיר לאחר עשרים יום נזיר מעכשיו מאה יום מונה עשרים [וחוזר ומונה] שלשים ומספק מונה שמונים [וחוזר ומונה] שלשים להשלים נזירותו ראשונה.אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על שנדר נזיר ל' יום שאם גלח ביום שלשים [לא] יצא על מה נחלקו על שנדר סתם [שב"ש אומרים אם] גילח ביום ל' יצא מי שנזר [וב"ה אומרים אם גלח ליום ל'] לא יצא.שתי נזירות ראשונה נזירות סתם ושניה נזירות ל' מגלח את הראשונה ביום ל' ואחד ואת השניה ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה יום ל' [מגלח] את השניה ביום ששים לא יצא ראשונה נזירות שלשים ושניה נזירות סתם מגלח את הראשונה ביום ל' ואחד [ואת השניה] ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום ל' [וגלח את] השניה ביום ששים יצא.תוספתא נזיר פרק ב תוס ח