לְהָא מִילְּתָא נָמֵי לִיגְמְרוּ מֵהֲדָדֵי! אָמַר קְרָא: ״מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה״, ״לוֹ״ — מִדַּעְתּוֹ. כֵּיצַד שׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ כּוּ׳. אָמַר רַב כָּהֲנָא: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא: נֵיתֵי עֲשֵׂה וְנִדְחֵה לֹא תַעֲשֶׂה! אָמַר לִי: הֵיכָא אָמְרִינַן נֵיתֵי עֲשֵׂה וְנִידְחֵי לֹא תַעֲשֶׂה — כְּגוֹן מִילָה בְּצָרַעַת, דְּלָא אֶפְשָׁר לְקַיּוֹמֵיהּ לַעֲשֵׂה. אֲבָל הָכָא, אִי אָמְרָה דְּלָא בָּעֵינָא, מִי אִיתֵיהּ לַעֲשֵׂה כְּלָל? מַתְנִי׳ יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס — חַיָּיב, וְהַמְפַתֶּה — פָּטוּר. גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁיטַת רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ אֲמָרָהּ, דְּאָמַר: יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ לְעַצְמָהּ. מִמַּאי — מִדְּקָתָנֵי: יְתוֹמָה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּיב, וְהַמְפַתֶּה פָּטוּר. יְתוֹמָה, פְּשִׁיטָא? אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּנַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, כִּיתוֹמָה. מָה יְתוֹמָה — לְעַצְמָהּ, אַף נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה — לְעַצְמָהּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. קָרֵי רַב עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: ״טוּבְיָנָא דְחַכִּימֵי״. מַתְנִי׳ אֵיזֶהוּ בּוֹשֶׁת? הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּישׁ וְהַמִּתְבַּיֵּישׁ. פְּגָם — רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה. קְנָס — שָׁוֶה בְּכׇל אָדָם, וְכֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה מִן הַתּוֹרָה — שָׁוֶה בְּכׇל אָדָם. גְּמָ׳ וְאֵימָא: חֲמִשִּׁים סְלָעִים אָמַר רַחֲמָנָא, מִכֹּל מִילֵּי! אָמַר רַבִּי זֵירָא יֹאמְרוּ: בָּעַל בַּת מְלָכִים חֲמִשִּׁים, בָּעַל בַּת הֶדְיוֹטוֹת חֲמִשִּׁים?! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי הָכִי, גַּבֵּי עֶבֶד נָמֵי, יֹאמְרוּ: עֶבֶד נוֹקֵב מַרְגָּלִיּוֹת — שְׁלֹשִׁים, עֶבֶד עוֹשֶׂה
משנה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בַּת בִּתִּי תִירָשֵׁינִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בָּתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לִירוּשָׁה דְּבָרָיו קַייָמִין וְעַל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִירוּשָׁה אֵין דְּבָרָיו קַייָמִין.הלכה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל בֵּן בֵּין הַבָּנִים וְעַל בַּת בֵּין הַבָּנוֹת. בַּת בֵּין הָאַחִין אַח בֵּין הַבָּנוֹת לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי שָׁאַל לְרִבִּי נָתָן. בַּר בָּא אָמַר. אָכֵין שְׁאֵילָה. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. הָכֵן שְׁאֵלָה. מָה רָאוּ לוֹמַר הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אָמַר לֵיהּ. וְאַתְּ לֹא שָׁנִיתָה לָנוּ כֵן. אִינּוּן יִרְתוּן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אִינּוּן יִטְּלוּן. אָמַר [רִבִּי] לָא. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר יִרְתוּן. כֹּחַ בֵּית דִּין מְיוּפֶּה. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. אֵין אָדָם מְזַכֶּה בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה. וְהָכָא מְזַכֶּה. וְדִכְװָתָהּ. אֵין אָדָם מְזַכֶּה בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. וְהָכָא מְזַכֶּה.תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה. שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. מִפְּנֵי שֶׁהִיתְנָה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהַמַּתנֶה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָייוֹ בָטֵל. בִּתְנַאי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּמָמוֹן. וָכָא בִּתְנַאי מָמוֹן נָן קַייָמִין. מַה טַעֲמָא דְרַב. בַּסּוֹף הוּא זָכָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה בְּדִין הוּא לִהְיוֹת קַייָם. וְלָמָּה אָֽמְרוּ מִכְרָהּ בָּטֵל. שֶׁלֹּא תְהֵא מַבְרַחַת נְכָסֶיהָ מִבַּעֲלָהּ וְאוֹמֶרֶת. שֶׁלִּי הֵן. רִּבִּי יוּסְטִינֵי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן וְחִייְבוּנֵיהּ. קָם קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר. זִיל חוֹת לְנִיכְסָךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זֵירָא. אָמַר רַב. בַּסּוֹף הוּא זָכָה בָהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. אֵיזִיל חוֹת לְנִיכְסָךְ. מָאן אִינּוּן רַבָּנִן. רַבָּנִין דְּרִבִּי יוּסְטִינֵי.תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ח הלכה ה
קם ערק אתא לבבל איכא דאמרי מהאי מעשה ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא:תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר (תהלים א, א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת. שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורהורמינהי [הולכין] לאיצטדינין מותר מפני שצווח ומציל ולכרקום מותר מפני ישוב מדינה ובלבד שלא יתחשב עמהם ואם נתחשב עמהם אסור קשיא איצטדינין אאיצטדינין קשיא כרקום אכרקוםתלמוד בבלי עבודה זרה דף יח עמוד ב