דכתיב (מלכים א ב, יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל מ' שנה בחברון מלך ז' שנים [וגו'] ובשלמה כתיב (דברי הימים ב ג, ב) ויחל לבנותו בשנת ארבע למלכותו נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת: באו לנוב וגבעון [וכו']: מנא ה"מ דת"ר (דברים יב, ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלי' למה חלקן כדי ליתן היתר בין זה לזה א"ל ריש לקיש לר' יוחנן מעשר שני נמי ליתני א"ל מעשר שם שם מארון קא ילפי כיון דארון לא הוה מעשר נמי לא הואי אי הכי פסח וקדשים נמי דשם שם מארון ילפי דכיון דארון לא הוה אינהו נמי לא הוו א"ל [דאמר לך] הא מני ר"ש היא דאמר אף צבור לא הקריבו אלא פסח וחובות הקבוע להן זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב מעשר בהמה חובות שאין קבוע להן זמן הוא ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמה מכלל דלרבי יהודה קרב אין דהאמר רב אדא בר מתנה מעשר שני ומעשר בהמה נאכלין בנוב וגבעון לדברי רבי יהודה והא בעי בירה ולאו תני רב יוסף שלש בירות הן שילה ונוב וגבעון ובית עולמים הוא תני לה והוא אמר לה לאכילת מעשר שני ואליב' דרבי יהודה: באו לירושלים [וכו']: ת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ואומר (ירמיהו יב, ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר (ירמיהו יב, ט) העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה דברי רבי יהודה ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר (תהלים קלב, יד) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ואומר (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו בשלמא למ"ד מנוחה זו שילה היינו דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה אלא למ"ד מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה אל הנחלה ואל המנוחה מיבעי ליה הכי קאמר לא מיבעיא מנוחה דלא מטיתו אלא אפילו לנחלה נמי לא מטיתו תנא דבי רבי ישמעאל זו וזו שילה רבי שמעון בן יוחי אומר זו וזו ירושלים בשלמא למאן דאמר מנוחה זו
משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לסגן סגן קודם לראש משמר ראש משמר קודם לראש בית אב ראש בית אב קודם למרכל מרכל קודם לגזבר גזבר קודם לכהן הדיוט כהן הדיוט קודם ללוי לוי קודם לישראל ישראל לממזר ממזר לנתין נתין לגר גר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר ת"ח וכה"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה שנאמר (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה רשב"א אומר בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר מפני שזה גדל בקדושה וזה שלא בקדושה אלא מפני שזה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור.מפני מה הכל קופצין לישא את הגיורת ואין הכל קופצין לישא את המשוחררת מפני שהגיורת היתה בחזקת משומרת ושפחה משוחררת היתה בחזקת מופקרת ר"א בר"צ אומר מפני שמצוין לקללה בפי כל הבריות. מפני מה הכל נשאלין על העבד מפני שעסקו רע עם הבריות.(תהילים קל״ה:י״ט-כ׳) בית ישראל ברכו את ה' [בית אהרן ברכו את ה'] בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' נמצאו ישראל מברכין אחת בית אהרן שתים בית הלוי שלש ישראל יראי ה' מברכין ארבע.תוספתא הוריות פרק ב תוס יב
הלכה: חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בַגַּחֶלֶת. וַחֲמִשָּׁה בַשַּׁלְהֶבֶת. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ. וְהַשַּׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. הַגַּחֶלֶת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה. וְהַשַּׁלְהֶבֶת מוּתֶּרֶת. הַמּוּדָּר הֲנָייָהַ מֵחֲיבֵרוֹ אָסוּר בְּגַחַלְּתּוֹ וּמוּתָּר בְּשַׁלְהֶבָתוֹ. הַמּוֹצִיא אֶת הַגַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים חַייָב וְהַשַּׁלְהֶבֶת פָּטוּר. וּמְבָֽרְכִין עַל הַשַּׁלְהֶבֶת וְאֵיה מְבָֽרְכִין עַל הַגַּחֶלֶת. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. אִם הָיוּ הַגְּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת מְבָֽרְכִין. רִבִּי יוֹחָנָן דְּקַרְצִיּוֹן בְּשֵׁם רִבִּי נָחוּם בֵּירִבִּי סִימַאי. וּבִלְבָד בְּנִקְטֶפֶת.תלמוד ירושלמי ביצה פרק ה הלכה ה