בבא בהרשאה והאמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי ה"מ היכא דכפריה אבל היכא דלא כפריה כתבינן: זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום: תנא רב הונא שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום ותנא דידן כיון דבשני אנשים הוא דמשכחת לה באיש אחד ושתי נשים לא משכחת לה לא מתני ליה: מתני׳ מת הבן בתוך שלשים יום אע"פ שנתן לכהן יחזיר לאחר ל' יום אע"פ שלא נתן יתן מת ביום שלשים כיום שלפניו ר' עקיבא אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן: גמ׳ מאי טעמייהו דרבנן גמרי (במדבר יח טז) חדש (במדבר ג מ) חדש ממדבר מה התם ומעלה אף הכא נמי ומעלה ור"ע מספקא ליה מדאיצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמרי ממדבר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין או דלמא כי אין מלמדין לעלמא אבל לגופייהו מלמדין ומשום הכי מספקינן ליה אמר רב אשי הכל מודים לענין אבילות יום שלשים כיום שלפניו ואמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל: מתני׳ מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו רבי יהודה אומר בנו קודמו שמצותו על אביו ומצות בנו עליו: גמ׳ איתמר הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי דכולי עלמא מעכשיו אין בנו פדוי לאחר שלשים יום ואיתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר שלשים יום ונתעכלו המעות רב אמר בנו פדוי מידי דהוה אקידושי אשה התם לאו אע"ג דנתעכלו המעות הוו קידושי
[במה שאעשה עמך כפועל] אם עשה עמה בש"פ מקודשת בפעולה שאעשה עמך אם עשה עמה בש"פ מקודשת ואם לאו אין מקודשת ע"מ שאעשה עמך בפעולה למחר עשה עמה בש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.ע"מ שיש לי מאתים זוז ה"ז מקודשת שמא יש לו בסוף העולם ע"מ שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת [ע"מ שיש לי ביד פלוני אע"פ שאמר אין לו בידי מקודשת שמא עשו קנוניא עד שיאמר יש לו בידי אם אמר יש לו בידי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת].[ע"מ שאראך מאתים זוז אם הראה על השולחן אינה מקודשת שלא אמר להראותן אלא משלו] ע"מ שיש לי בית כור עפר ה"ז מקודשת שמא יש לו בסוף העולם ע"מ שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ע"מ שאראך בית כור עפר אם הראה בבקעה אינה מקודשת שלא אמר להראות אלא משלו.תוספתא קידושין פרק ג תוס ז
אָמַר רִבִּי אִמִּי צְרִיכִין לְמֵיחוּשׁ לְמָה דְבִירְייְתָא חָֽשְׁשִׁין. אָסוּר דְלָא מִיתַּן בַּר נַשׁ פְּרִיטִין גַּו פּוּמָא. וְתַבְשִילָה תוֹתֵי עַרְסָא. פִּיתָּא תְּחוֹת שִׁיחִיָּא. מִיצַּע סַכִּינָא גַו פּוּגְלָא. סַכִּינָא גַו אֶתְרוֹגָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כָּל־זִיעָא דְנַפְקָא מִבַּר נַשׁ סַם מָוֶת הוּא חוּץ מִזִּיעַת הַפָּנִים.כַּד שְׁאָלוּן לְרִבִּי יוֹנָתָן אָמַר לֵיהּ עַרְבָא דְנַפְשָׁךְ אֲנָא. אָמַר רִבִּי יַנַּאי אִין קָטָא קָטָא שִׁיחוֹר. וְאִין אוֹבַד אוֹבַד מַרְגָּלִי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִלּוּ זְבַנְתְּ גַּרְמָךְ לְלוּדָנִין הֲוָה מַזְבִּין לְהוֹן בְּדָמִין יְקָרִין. וְהָכָא בְדָמִין קְלִילִין.תַּנֵּי מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ לֹא יִרְבַּץ בָּהֶן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְלֹא יִשְׁפְּכֵם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא יַשְׁקֶה לְגוֹי וְלֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן בְּהֵמַת חֲבֵירוֹ אֲבָל מַשְׁקֶה הוּא בְהֶמְתּוֹ. מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ לֹא יַשְׁרֶה בָהֶן אֶת הַטִּיט וְלֹא יְכַבֵּס בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים וְלֹא יַדִּיחַ בָּהֶן קְעָרוֹת כּוֹסוֹת וְתַמְחוּיִין. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. אֲחֵרִים אוֹמְרִים לֹא אָֽסְרוּ אֶלָּא מְקוֹם סִירְטָא. פָּנָיו כְּסִירְטָא הֵם. רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו כְּסִירְטָא הֵן. מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ לֹא יְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הָעִיסָּה. רִבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֲפִייָה מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵירֶם נָחָשׁ כָּלָה בְאוֹר. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בִּשְׁאֵינָהּ נוֹפֶלֶת. אֲבָל אִם הָֽיְתָה נוֹפֶלֶת אָסוּר.תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח הלכה ג