בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא מאי דרוש כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב (ישעיהו נח, א) הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות והיינו דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון דרש ר' יהודה בר' אלעאי מאי דכתיב (ישעיהו סו, ה) שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים [אמרו] אחיכם אלו בעלי מקרא שנאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עמי הארץ שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים ת"ל ונראה בשמחתכם שמא תאמר ישראל יבושו תלמוד לומר והם יבושו עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו:
הדרן עלך אלו מציאות
מתני׳ המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם למי שהפקדון אצלו נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם לבעל הפקדון: גמ׳ למה ליה למתני בהמה ולמה ליה למתני כלים צריכי דאי תנא בהמה הוה אמינא בהמה הוא דמקני ליה כפילא משום דנפיש טירחה לעיולה ולאפוקה אבל כלים דלא נפיש טירחייהו אימא לא מקני ליה כפילא ואי תנא כלים הוה אמינא כלים הוא דקמקני ליה כפילא משום דלא נפיש כפלייהו אבל בהמה דכי טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' אימא לא מקני ליה כפילא צריכא מתקיף לה רמי בר חמא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו אבל הכא
תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהֹוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃ {ס} תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃ {ס} תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {פ}
מקרא איכה פרק ג פסוק סז
אנשי [מגדל] לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנא' (בראשית י) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וגו' ואין ישיבה אלא אכילה ושתיה שנא' (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכול ושתו וגו' היא גרמה להם [ויאמרו] (בראשית י) הבה נבנה לנו עיר [ומגדל] וגו' [מהו] אומר (שם) ויפץ ה' אותם וגו' אנשי סדום לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנא' (איוב כ״ח:ה׳) ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה [וגו'] נתיב לא ידעו עיט [וגו'] אנשי סדום [אמרו] הואיל ומזון יוצא מארצנו וכסף וזהב [יוצא מארצנו] ואבנים טובות ומרגליות [יוצאות] מארצנו אין אנו צריכין שיבאו בני אדם [עלינו אלא לחסרנו נעמוד ונשבית את הרגל מבינותינו] אמר להם הקב"ה כהטיבותי לכם אתם מבקשים לשכח את הרגל מבינותיכם אני אשכח את הרגל מביניכם ואשכח אתכם מן העולם מהו אומר (שם) פרץ נחל וגו' (איוב י״ב:ו׳) ישליו אהלים לשודדים וגו' וכן הוא אומר (יחזקאל ט״ז:מ״ט) חי אני נאם ה' אלהים אם עשתה סדום אחותך וגו' הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו'. מצרים לא נתגאו לפני המקום ב"ה אלא במים שנא' (שמות א׳:כ״ב) ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד וגו' אף המקום ב"ה לא נפרע מהם אלא במים שנא' (שמות ט״ו:ד׳) מרכבות פרעה וחילו ירה בים סיסרא לא נתגאה לפני המקום אלא בלגיונות שאין מקבלין שכר (שופטים ה׳:י״ט) באו מלכים נלחמו [וגו'] ולא זזו משם ולא ספנוהו מפני שהוא גולייר.שמשון בעיניו מרד שנאמר (שופטים י״ד:ג׳) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אף הוא בעיניו לקה שנא' (שופטים ט״ז:כ״א) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו וגו' רבי אומר תחלת קלקלתו היתה בעזה אף עונשו לא היתה אלא בעזה אבשלום בשערו מרד שנא' (שמואל ב י״ד:כ״ה) וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו וגו' לפיכך לקה בשערו ר' יהודה הנשיא אומר אבשלום נזיר עולם היה [ואחד לי"ב חודש היה מגלח] שנא' (שמואל ב ט״ו:ז׳) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה [נא] ואשלם וגו' כי נדר נדר עבדך וגו' ר' נהוראי אומר אחד לשלשים [יום] היה מגלח שנא' (שמואל ב י״ד:כ״ו) והיה מקץ ימים לימים [וגו'] ר' יוסי אומר כל ערב שבת היה מגלח שכן דרך מלכים לגלח מע"ש לע"ש [כמה שנאמר בכהנים] (יחזקאל מ״ד:כ׳) וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וגו' ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך [מה שאין בני טבריה ובני ציפורין מגלחים כן] לפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך [נתלו] בו עשר לונביות שנאמר (שמואל ב י״ח:ט״ו) ויסבו עשרה נערים ולפי שגנב [שלשה גניבות] לב אביו ולב ב"ד ולב כל ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנא' (שם) ויקח שלשה שבטים בכפו וגו'.סנחריב לא נתגאה לפני המקום אלא ע"י מלאך שנא' (מלכים ב י״ט:כ״ד) ביד מלאכיך חרפת וגו' אני קרתי ושתיתי מים [זרים] אף המקום ב"ה לא נפרע מהן אלא ע"י מלאך שנא' (שם) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' וכולם מלכים קשורי כתרים בראשיהם.תוספתא סוטה פרק ג תוס ו