דֶּרֶךְ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת דֶּרֶךְ עָרֵי מִקְלָט שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת אָמַר רַב הוּנָא מַאי קְרָאָה דִּכְתִיב תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ דֶּרֶךְ הַדֶּרֶךְ: דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לָהּ שִׁיעוּר שֶׁהַמֶּלֶךְ פּוֹרֵץ גָּדֵר לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ: דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר אֵין לָהּ שִׁיעוּר מִשּׁוּם יְקָרָא דְשָׁכְבָא: הַמַּעֲמָד דַּיָּינֵי צִיפּוֹרִי אָמְרוּ בֵּת אַרְבַּע קַבִּין כּוּ׳ תָּנוּ רַבָּנַן הַמּוֹכֵר קִבְרוֹ דֶּרֶךְ קִבְרוֹ מְקוֹם מַעֲמָדוֹ וּבֵית הֶסְפֵּדוֹ בָּאִין בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ עַל כׇּרְחוֹ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה: תָּנוּ רַבָּנַן אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת וּמוֹשָׁבוֹת לְמֵת כְּנֶגֶד הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי הֵיכִי עָבְדִי אֲמַר לֵיהּ כִּדְתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בִּיהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת וּמוֹשָׁבוֹת לְמֵת כְּגוֹן עִמְדוּ יְקָרִים עֲמוֹדוּ שְׁבוּ יְקָרִים שֵׁבוּ אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן אַף בְּשַׁבָּת מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן אֲחָתֵיהּ דְּרָמֵי בַּר פָּפָּא הֲוָה נְסִיבָא לֵיהּ לְרַב אַוְיָא שְׁכִיבָא עֲבַד לַהּ מַעֲמָד וּמוֹשָׁב אָמַר רַב יוֹסֵף טְעָה בְּתַרְתֵּי טְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּקְרוֹבִים וְהוּא עֲבַד אֲפִילּוּ בִּרְחוֹקִים וּטְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְהוּא עֲבַד בְּיוֹם שֵׁנִי אַבָּיֵי אָמַר בְּהָא נָמֵי טְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא עָשָׂה בָּעִיר רָבָא אָמַר בְּהָא נָמֵי טְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ וְהָתָם לָא נְהוּג מֵיתִיבִי אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן אַף בְּשַׁבָּת מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן וְאִי אָמְרַתְּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְיוֹם רִאשׁוֹן בֵּית הַקְּבָרוֹת בְּשַׁבָּת מַאי בָּעֵי בְּעִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת דְּאַמְטְיוּהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת: מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר עוֹשֶׂה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמוֹנָה כּוּכִין שָׁלֹשׁ מִכָּאן וְשָׁלֹשׁ מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן וְכוּכִין אׇרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שֶׁבַע
מניין להביא עוד שלשה:סוף סוף לרעה ע"פ שנים לא משכחת לה אי אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין אכתי חד הוא אי עשרה מזכין ושלשה עשר מחייבין תלתא הוו א"ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין ודברי הכל ובסנהדרי גדולה ואליבא דרבי יהודה דאמר שבעיםוא"ר אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחילה פשיטא מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן ליה קמ"ל דהאי דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליהתלמוד בבלי סנהדרין דף יז עמוד א
וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְהַעֲל֣וֹת הָעֹלָ֔ה וְהִנֵּ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל בָּ֑א וַיֵּצֵ֥א שָׁא֛וּל לִקְרָאת֖וֹ לְבָרְכֽוֹ׃וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל כִּֽי־רָאִ֩יתִי֩ כִֽי־נָפַ֨ץ הָעָ֜ם מֵעָלַ֗י וְאַתָּה֙ לֹֽא־בָ֙אתָ֙ לְמוֹעֵ֣ד הַיָּמִ֔ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים נֶאֱסָפִ֥ים מִכְמָֽשׂ׃וָאֹמַ֗ר עַ֠תָּ֠ה יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לֹ֣א חִלִּ֑יתִי וָֽאֶתְאַפַּ֔ק וָאַעֲלֶ֖ה הָעֹלָֽה׃ {ס} מקרא שמואל א פרק יג פסוק יג