אֶלָּא אִי אֲבוּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיּוֹסֵף אִמַּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיִּתְרוֹ אִי אֲבוּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיִּתְרוֹ אִמַּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיּוֹסֵף דַּיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל תַּרְתֵּי שְׁמַע מִינַּהּ אָמַר רָבָא הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ שֶׁיִּבְדּוֹק בְּאַחֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בַּת עַמִּינָדָב אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹת נַחְשׁוֹן הִיא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחוֹת נַחְשׁוֹן מִכָּאן שֶׁהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ שֶׁיִּבְדּוֹק בְּאַחֶיהָ תָּנָא רוֹב בָּנִים דּוֹמִין לַאֲחֵי הָאֵם וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה וַיֹּאמֶר מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה אָמְרוּ לוֹ לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית דִּכְתִיב בֵּיהּ אַל תִּקְרַב הֲלֹם לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית דִּכְתִיב בֵּיהּ מַה זֶּה בְּיָדְךָ לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית דִּכְתִיב בֵּיהּ וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי תֵּעָשֶׂה כּוֹמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה אָמַר לָהֶן כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא לְעוֹלָם יַשְׂכִּיר אָדָם עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְהוּא סָבַר לַעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ וְלָא הִיא אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה עֲבוֹדָה שֶׁזָּרָה לוֹ כְּדַאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב כָּהֲנָא נְטוֹשׁ נְבֵילְתָּא בְּשׁוּקָא וּשְׁקוֹל אַגְרָא וְלָא תֵּימָא גַּבְרָא רַבָּא אֲנָא וְזִילָא בִּי מִילְּתָא כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר מִינָּהוּ עַל הָאוֹצָרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת וְכִי שְׁבוּאֵל שְׁמוֹ וַהֲלֹא יְהוֹנָתָן שְׁמוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁשָּׁב לָאֵל בְּכׇל לִבּוֹ: וְהַבָּנִים אֶת הָאָב מְנָלַן דִּכְתִיב אִישׁ כִּי יָמוּת וְגוֹ׳ טַעְמָא דְּאֵין לוֹ בֵּן הָא יֵשׁ לוֹ בֵּן בֵּן קוֹדֵם אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אֵימָא אִי אִיכָּא בֵּן לֵירוֹת בֵּן אִיכָּא בַּת תֵּירוֹת בַּת אִיכָּא בֵּן וּבַת לָא הַאי לֵירוֹת וְלָא הַאי לֵירוֹת וְאֶלָּא מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה אמר ר' יהודה לא נחלקו ר"ע וחכמים על רביעית דם שפרשה משני מתים שהיא טהורה על מה נחלקו על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים שר"ע מטמא וחכמים מטהרין ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש לא נחלקו ר"ע וחכמים על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים שהיא טמאה על מה נחלקו על רביעית דם שפירשה משני מתים שר"ע מטמא וחכמים מטהרין.אבא שאול אומר רביעית תחלת דמו של קטן. דם הקטן שיצא כולו ואין בו רביעית ר"ע אומר כל שהוא. וחכמים אומרים רביעית שר"ע אומר טומאה בדם וטומאה בעצמות מה עצמות אע"פ שאין בהן רובע טמאין אף דם אע"פ שאין בו רביעית טמא. השיבו את ר"ע שלש תשובות לא אם אמרת בעצמות שרובו טמא בלא רובע תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית. דבר אחר לא אם אמרת בעצמות שמיעט עצמות טמא ועצם כשעורה הפורש מהן טמא תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית. דבר אחר לא אם אמרת בעצמות שבידוע שכולן לפניך תאמר בדם שאנו אומרים שאם נשתיירה הימנה טפה כל שהוא טהור אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בזמן שיצא כולו אמרו לו אי אפשר לכן.רובע עצמות מרוב הגויה בגודל ועצמות אע"פ שאין בהן רובע טמאין רובע עצמות מרוב הגויה בבנין ועצמות רוב הגויה בבנין אע"פ שאין בהן רובע טמאין. ר' יהודה אומר לשון אחר ב"ש רובע עצמות מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין רוב בנינו ורוב מנינו של מת אע"פ שאין בהם רובע טמאין ואיזהו בנינו השוקים והירכים והצלעות והשדרה ואיזהו מנינו אצבע ידים ורגלים בלבד שיהא בו עשרים וחמשה. אמר ר' יהושע יכול אני לעשות דברי ב"ש וב"ה אחד משוקים ומירכים נמצא רוב בנינו בגודל וחצי רוב בנינו וחצי רוב מנינו אינן מצטרפין כחצי זית בשר וכחצי זית נצל מצטרפין זה עם זה ושאר כל הטמאות שבמת אין מצטרפות זו עם זו מפני שלא שוו בשעוריהם.תוספתא אוהלות פרק ג תוס ד אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, חַיָּבֵי עֲרָכִין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שְׁלשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמִטָּה מֻצַּעַת וְסַנְדָּלִין וּתְפִלִּין. לוֹ, אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא לְבָנָיו. אִם הָיָה אֻמָּן, נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְלֵי אֻמָּנוּת מִכָּל מִין וָמִין. חָרָשׁ, נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַעֲצָדִין וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיָה אִכָּר, נוֹתְנִין לוֹ אֶת צִמְדּוֹ. חַמָּר, נוֹתְנִין לוֹ אֶת חֲמוֹרוֹ: הָיָה מִין אֶחָד מְרֻבֶּה וּמִין אֶחָד מֻעָט, אֵין אוֹמְרִים לוֹ לִמְכֹּר מִן הַמְרֻבֶּה וְלִקַּח לוֹ מִן הַמֻּעָט, אֶלָּא נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מִינִין מִן הַמְרֻבֶּה וְכֹל שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַמֻּעָט. הַמַּקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו, מַעֲלִין לוֹ אֶת תְּפִלָּיו: אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו, וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ, אֵין לוֹ, לֹא בִכְסוּת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא בִכְסוּת בָּנָיו, וְלֹא בַצֶּבַע שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן, וְלֹא בְסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, עֲבָדִים נִמְכָּרִים בִּכְסוּתָן לְשֶׁבַח, שֶׁאִם תִּלָּקַח לוֹ כְסוּת בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר, מַשְׁבִּיחַ הוּא מָנֶה, וְכֵן פָּרָה, אִם מַמְתִּינִים אוֹתָהּ לָאִטְלִיס, מַשְׁבַּחַת הִיא, וְכֵן מַרְגָּלִית, אִם מַעֲלִין אוֹתָהּ לַכְּרָךְ, מַשְׁבַּחַת הִיא, אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ: משנה ערכין פרק ו משנה ו קודםהבא