וְאַחַת שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתוּבָּתָהּ וְאַחַת שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ שׁוּם מִשֶּׁלָּהּ לְמַעוֹטֵי מַאי אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי שְׁאָר נְכָסִים כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה דְּאָמַר לַהּ עֵינַיִךְ נָתַתְּ בְּגֵירוּשִׁין וּבְמִיתָה אֶלָּא לְמַעוֹטֵי נִכְסֵי מְלוֹג הָאָמַר אַמֵּימָר אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁמָּכְרוּ בְּנִכְסֵי מְלוֹג לֹא עָשׂוּ וְלֹא כְּלוּם כִּי אִיתְּמַר דְּאַמֵּימַר הֵיכָא דְּזַבֵּין אִיהוּ וּמִית אַתְיָא אִיהִי וּמַפְּקָא אִי נָמֵי זַבִּנָה אִיהִי וּמִתָה אָתֵא אִיהוּ וּמַפֵּיק בְּתַקַּנְתָּא דְרַבָּנַן וְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה בְּנִכְסֵי מְלוֹג וּמֵתָה הַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת אֲבָל הֵיכָא דְּזַבִּינוּ תַּרְוַיְיהוּ לְעָלְמָא אִי נָמֵי זַבִּנָה אִיהִי לְדִידֵיהּ זְבִינַהּ זְבִינֵי וְאִיבָּעֵית אֵימָא אַמֵּימָר דְּאָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּתַנְיָא הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן יֶשְׁנוֹ בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּחְתָּיו וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ תַּחְתָּיו קָסָבַר קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַשֵּׁנִי יֶשְׁנוֹ בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּסְפּוֹ הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם שֶׁאֵינוֹ כַּסְפּוֹ קָסָבַר קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר
הדירה שלא תטעום אחד מכל המינין בין מאכל רע בין מאכל יפה אפי' לא טעמה אותו המין כל ימיה יוציא ויתן כתובה אמר ר' יהודה רוצות בנות ישראל שלא לטעום תבשיל ופירות ואל [יצא] יום אחד מתחת בעליהן.הדירה שלא תתקשט באחד מכל המינין אפי' היא ילדה והדירה שלא תלבש בגדי זקנה אפי' היא זקנה והדירה שלא תלבש בגדי ילדה יוציא ויתן כתובה ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה ובעשירות שלשים יום הדירה שלא להשאיל נפה וכברה רחים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה וכן היא שנדרה שלא להשאיל נפה וכברה רחים ותנור תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכונתו.הדירה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה שלמחר תהא מוטלת ואין כל בריה סופנה היה ר"מ אומר מה ת"ל (קהלת ז׳:ב׳) והחי יתן אל לבו עביד דיעבדין לך לוי דילוון לך ספוד דיספדונך קבור דיקברונך [שנאמר (שם) טוב ללכת אל בית אבל].תוספתא כתובות פרק ז תוס ה
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִים אֲמַר לֵיהּ סֵיפָא דְּמַתְנִיתִין בְּאוֹמֵר לֹא יִפָּטֵר כִּיס זֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ
הַדְרָן עֲלָךְ הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת מְעִילָה
תלמוד בבלי מעילה דף כב עמוד א